.

עוד טיפה זולגת, עוד טעם מלוח בפה.
היא יושבת והורגת את עצמה, כבר אין מה להתפלא.
ליבה נשבר, מחשבותייה נכנסו לכושר.
כבר לא אותו האדם, כבר לא מלאה באושר.
נפשה התחשמלה, ההיגיון יצא לחופש.
ציפור פגועה, הווה שחור, נשרף כאש.
כבר החלה להיסדק, תכף תתחיל להישבר.
והיא כבר כמעט איננה, דוהה מעבר.
זהו דרכו על עולם, עולמה שלה.
הניחה ראשה, הרפתה. והנה, נעלמה.