לא יכול.

אני פשוט לא יכול לשכוח אותך.
תמיד תהיתי למה, אחרי כל כך הרבה זמן שעבר. זמן ששינה הרבה. אבל משום מה, אני לא יכול, למרות שאני רוצה.
אני לא יכול לשכוח את המבט הנוצץ שהיה לך בעיינים, כשהתסכלת עליי.
אני לא יכול לשכוח את החיוך שלך, הדבר היפייפה הזה שאני יכול לבהות בו כל היום.
אני לא יכול לשכוח את החיבוק שלך, את המגע. הדבר היחיד שהעניק לי את ההרגשה הכי טובה בעולם, העלים לי את כל הבעיות.
אני לא יכול לשכוח את כל הרגעים היפים שלנו ביחד, הרגעים שבהם לא יכולתי לנשום מרוב התרגשות ולזוז מרוב אהבה.
אני לא יכול לשכוח את השיער שלך, השיער הרך והנעים, שכל כך בא לי לגעת בו וללטף אותו שוב.
אני לא יכול לשכוח ההודעות שלך, השירים שלנו, כל המתנות והמכתבים.
אני לא יכול לשכוח את השיחות שלנו בלילה, המילים שלך, שגרמו לי להחסיר נשימה וללכת לישון בחיוך.
אני לא יכול לשכוח את כל הדברים הקטנים שבך שאת אפילו לא שמה לב אליהם, הדבריים שמייחדים אותך.
אני לא יכול לשכוח את הריח שלך, את הריח הממכר שלך.
אני לא יכול לשכוח את הנשיקה שלך, הנשיקה הנעימה, המלטפת, הקסומה שלך.
אני לא יכול לשכוח את איך שאת מדברת, את החכמה והתבונה שלך, ואני מקשיב בפה פעור.
אני לא יכול לשכוח את הצחוקים שלנו ואת הבדיחות והשטויות המוזרות שרק אנחנו מבינים. איך אפשר, כשכל פעם שאני נזכר אני מתחיל לצחוק?
אני פשוט לא יכול, אני לא יכול לשכוח אותך. עזבי לא יכול, אני כבר לא רוצה.
אני לא רוצה לשכוח אותך. אני לא רוצה.