לידו במיטה

את שוכבת לידו במיטה. הוא כהרגלו שרוע בשלווה על הבטן, מכוסה בשמיכה נפרדת, ואמצע הלילה עכשיו אז למה את בכלל ערה? את שוכבת לידו במיטה, והוא שלך ואת שלו וכמה שרציתם, כמה טוב שזה סוף סוף קרה. את מביטה הצידה במבט מלא אהבה, מאזינה לקול הנשימות הקצובות שלו אבל דבר אחד את לא לחלוטין מבינה.

את שוכבת לידו במיטה, אבל המחזה נראה לך סוריאליסטי כמעט, כאילו את צופה מהצד, מביטה. כבר תקופה שאת לא לחלוטין את, נקלעת מחרדה קיומית אחת לאחרת, מאבדת יכולת אחיזה. כבר תקופה שאת נשארת ערה ככה בלילה, כבר תקופה שאת לא מבינה מה לא בסדר, איזה חתיכה בפאזל חסרה.

את שוכבת עם עצמך במיטה והלילה ברקע, מבט חטוף לשעון מסמל שעברה עוד שעה, העיניים שלך עצומות אבל המוח רץ, משהו לא כשורה. את מתעוררת כעבור שעה בבהלה, לא באמת נרדמת והלוואי והיה לו נוח לחבק אותך גם בלילה.

נכון בסרטים כשרוצים שהגיבורה תבחר בבחור הטוב נותנים לך מעין רמזים קטנים שבן זוגה הנוכחי לא מתאים לה? כמו הזום על המבט המאוכזב שלה כשפספס איזה משפט שאמרה, או חוסר הנוחות בדיבור שלה כשהיא מסבירה למה הוא לא יכל להגיע. אז החיים שלך הם לא קומדיה רומנטית, אף אחד לא ביים את הטיסה שהעדיף לעשות לבד או שם שיר עצוב ברקע כשהוא לא רצה להרים שיחה, תפסיקי כבר לשים לב לרמזים, הוא ממש כאן לצידך, שוכב לידך במיטה.

על פני השטח הכל מעולה, את בידיוק איפה שרצית להיות אבל הקרקע לא מרגישה יציבה, כאילו מגדל הקלפים בראשו את עומדת עלול להתמוטט בכל שניה. ולמרות שלכל רמז שכזה מצאת שורש לוגי והסבר שמספק לך אונה, בפנים בפנים, עמוק ובאופן לא מודע את יודעת בידיוק היכן נמצא שורש הבעיה. ועדיין, את שוכבת לידו במיטה.

הרי הוא באמת אוהב, ופשוט כזה הוא משונה אבל שלך. שלך, כי את בחרת ואת רצית, לא? הרי רצית, הרי את אוהבת. אם אוהבים לא נפרדים לא? הרי הוא ממש פה שוכב לידך במיטה! את מביטה הצידה באותו מבט אוהב מצפה לנהמות השינה ופתאום… פתאום את לבד, לא שתי שמיכות, אחת. נותרת רק את.

הלב השבור שלך מחזיר את הפיל מהחזה לאפריקה, והפעם באופן חד פעמי שמו שיר עצוב ברקע למקרה ותרצי להזיל דמעה. את מתחילה לעצום זוג עיניים כבדות ומשום מה… פחות בודד במיטה כשאני לא שוכבת לידך.