אני לא קיר. נעים להכיר.
הסיפור שלי הוא סיפור של התעללות. בכולם, אבל בעיקר בעצמי. לא מניחה לגוף שלי ולנשמה שלי וברגע אחד הכל כל כך אדום ורע. הגוף שלי כבד והנשמה שלי כואבת, צורחת מבפנים ומזדקקת לשחרור. אבל אני מתעללת בה ולא עוזבת אותה. והיא כלואה שם בפנים, כל כך קטנה ושברירית, ואני מופתעת שהיא עוד שם, מחכה לשחרור. פעם הרגשתי את זה,כמעט הצלחתי להשתחרר אבל היא נשארה נעולה כי פחדתי. לא ממה שיכול לקרות לי אלא ממה שאנשים אחרים יאמרו ויחשבו. וזה שורף אותי מבפנים, החברה הזאת. כשהייתי קטנה היתי כזו חופשיה, היתי משוגעת והיו לי חלומות, היתי אני. והחברה אכלה אותי ואת האישיות שלי ועם השנים אני בן אדם ריק. אני לא מענינת. אני סתם עוד אחת. שמתעללת. בכולם. אבל בעיקר. בעצמי.
תגובות (2)
כל כך כואב וקצת מוכר… אהבתי מאוד איך ביטאת את הרעיון בכתיבה סוחפת וזורמת.
ממש אבל ממש התחברתי לזה . !!!
זה לגמרי הסגנון שאני כותב זה מוחשי שזה כואב .
זה פשוט מושלם הכתיבה הזו מרתקת אני ראיתי שאת חדשה באתר אז רציתי להגיד לך בהצלחה . ו אם זה התוכן של הכתיבה שלך אני אשמח לקרוא עוד .