לב שבור

הוא מתקרב אלי ולוחש לי באוזן עם הקול החושני שלו שהוא אוהב אותי, החלטתי לנשק אותו, אבל בלי לדעת למה התחלתי לצרוח, הכל סביבי נצבע לשחור, אני מרחפת איפשהו אני לא מצליחה להבין איפה אני, סביבי מתחילים לרחף פרצופים, אבל לא סתם פרצופים, פרצופים שצוחקים, צוחקים עלי.

הצחוק הרועש והמזלזל שלהם הכאיב לי את הראש, צרחתי עליהם שהם יפסיקו, לפתע הרגשתי כאב חד בעורף, " אלכסנדרה קומי מייד לפני שאני שולחת אותך הביתה לישון לשלושה ימים" צרחה מישהי, הבטתי סביב, מעלי עמדה אנג'ל המורה למתמטיקה שלי, כולם משום מה צחקו.

"פיספסתי משהו" שאלתי, אנג'ל הסתכלה עלי בחיוך ציני "חוץ מהצרחות שלך מתוך שינה לא פיספסת כלום", היא התקדמה בציחקוק מרושע לשולחן שלה והתיישבה בו, היא הייתה נראת מרוצה מעצמה.

שמעו את הצרחה שלי, זה כל כך מביך, כל הכיתה שמעה את הצרחה המביכה שלי, הבטתי אחורה ומיד הסמקתי, אריק גם צוחק. הבטתי שוב פעם אחורה, אבל הפעם המבטים שלנו הצטלבו, החזרתי את מבטי חזרה לשולחן כמו ריפלקס והפעם אני באמת נראת כמו עגבנייה.

השיעור נגמר ואני פרצתי מהכיתה במבוכה, לפתע אני מוצאת את עצמי בין הידיים של אנה, "את הרגת אותי מפגרת, צחקתי כל השיעור בגללך" צרחה עלי אנה, חייכתי אליה בציניות, והיא הביטה בי במבט הקבוע שלנו שאומר שהקראש שלי מאחורי, רגע אריק מאחורי, נלחצתי והסתובבתי במהירות, הוא היה כל כך קרוב אלי שהרגשתי את הנשיפות שלו, לא ממש ידעתי מה לעשות במצב הזה, לא ידעתי איך אני מתחילה לדבר איתו, היה קול בתוכי שצרח לזרוק מילה על העיניים שלו, אריק התחיל להתקדם, הייתי צריכה להתחיל לפעול.

"תנסי לצאת מגניבה, תירקי בשביל שיחשוב שלא אכפת לך מבית הספר" צרח הקול שבתוכי, ירקתי ומיד התחרטתי על המעשה הזה, ירקתי על הנעל שלי כמו בהמה. המבט שלי נשאר למטה, נראה לי שמעכשיו הוא יחשוב שאני טיפשה או משהו, הרמתי את המבט שלי אליו.