כל כך אוהב, כל כך שונא.

אני שונא אותך כל כך.
שונא, פשוט שונא אותך כל כך.
אני באמת לא מבין איך זה קרה לי, איך עשית לי את זה, איך.
אני שונא אותך. את יפה כל כך.
את האדם הכי מיוחד שפגשתי מיימי, יצור קסום, את משהו אחר. אני שונא אותך.
יוצא ממך מן אור כזה, את מסנוורת אותי, את משגעת אותי, את מטמטמת אותי, אני מאוהב בך כל כך.
יש בך את כל מה שאי פעם רציתי. אני יודע שאת לא חושבת כמוני, אבל את פשוט מדהימה. מדהימה ביופייך, בחוכמתך, בנפשך. את אדם טוב, את פשוט.. את פשוט הכל בשבילי. אני שונא אותך.
את מושלמת, אוקיי? תביני את זה כבר. את יפה, תפסיקי להוריד מעצמך כבר. תפסיקי.
תפסיקי לשחק לי בראש, תפסיקי לאהוב אותי ולרצות אותי, תפסיקי להיות האדם הכי טוב שאי פעם פגשתי. תפסיקי. תפסיקי להיות ממכרת. אני שונא אותך, בסדר?
כזאת את, גורמת לאנשים לאהוב אותך ואז זורקת אותם לעזאזל. לא מגיע לך אותי. אולי כי אני יותר מדי בשבילך, אולי כי מגיע לך יותר.
אז, קראת את המכתב הזה ואת בטח מבולבלת. איזה מן מכתב מוזר, כל כך מבלבל, פרדוקס. אז ככה שהרגשות שלי. בגללך. אדם שאני כל כך אוהב, אדם שאני כל כך שונא.