אבא?

אבא, אתה באמת רואה את סבלי?
אני חשבתי שאתה מטומטם, לא רואה בעיניי ולא תראה!
אבל רק מהתקציר אני מבין שידעת ושתקת, כי ידעת שכול מילה שלך לא תעזור, זו מחלה שזרקת אותי בה.
אבא, אני אוהב אותך, באמת, בעצם אני לא יודע אם אני בכלל מרגיש את זה או שאני אמור להרגיש את זה במצבים כאלו.
אבל אני בוכה.
אני לא מאמין שאני בוכה, אבא!
אני בוכה!
זה צבט שם משהו עמוק בתוכי שחשבתי שהוא מת
הוא רק מחורר
אבא, אתה חכם מדי ולצערי קיבלתי ממך את זה, בגלל זה שרדתי בגופי אך לא בנפשי.
אבא, אתה באמת רואה את סבלי?
כי אני לא מאמין שלא פשוט נפלת לבכי שהבנת מה עשית לי מאז שעזבת.
ורק ספר אחד ורק בספר אחד!
העברת את המסר הזה, אבא אני שונא אותך.
למה לא נתת לי להמשיך בשקט בהצגות שלי כדי להצחיק מישהו וכדי להשיג משהו בלתי נראה?
כי אתה פחדת שאם אמשיך מתישהו באמת המחורר ימות
אין לי מושג איך הוא חי.
אבל אני לא יודע איך אסתכל לך בעיניים פעם הבאה אבא.
אבא אני בוכה