"את אישה כולך, נשית כולך." פרק 1

אני פוקחת את העיניים באיטיות, עירפול קשה אוחז בעייני ובגופי .. העיניים פקוחות אך הכל עדיין מטושטש. אחרי כמה רגעים ארוכים אני שומעת קולות המומים משתי צדדי, גבותי מתקשות וגופי נהדק, אני רואה אנשים לבושים בלבן זזים לצד המיטה שאני שוכבת בה ומהומה גדולה.
" ג'ין!" קולות צועקים את השם הזה, אני ממשיכה למצמץ בעייני במהירות בשביל שהתמונה תתחיל להתבהר מולי.

~~~

"ג'ין .." הרופא אמר אך אני קוטעת את דבריו.
"אני לא ג'ין. תפסיק לקרוא לי בשם הזה או שפשוט לא אענה לך." אני מורה עליו ומהדקת את הידיים שלי שכרוכות מסביב לרגליים שלי. אני מחבקת את עצמי. לא יודעת מה קורה. לא רוצה אף אחד קרוב.
"אוקיי, מקובל עלי." הוא אומר בכניעה מסוימת ומתיישב לידי בספסל, ראשי מופנה הצידה ודמעה קטנה מאיימת ליפול בטעות.
"אז מה הוא שמך?" הרופא שואל בעדינות אך בשבילי השאלה היא קשה. אני לא יודעת מי אני.
אני נשארת בדומייה, החרדה שהגוף שלי עובר גורמת לי לרעוד. אבל אני מבינה שאני צריכה להישאר מפוקסת, אני בטוחה שאבין בהמשך מה קורה.
"אני לא יאמר לך." אני עונה כמו ילדה קטנה, אני פוחדת.
"קוראים לך ג'ין לוי. את בת 21, את גרה עם אמא שלך ושתי האחים הקטנים שלך דני וצליל." הוא אומר ולא נותן לי אפשרות להגיב, " את נפצעת במהלך מבצע…" אני משתיקה אותו. " תפסיק להאכיל אותי בחרא." אני תוקפת אותו ומשחררת את הידיים שלי מהרגליים בכאב שאוחז בי.
אני תופסת בקביים שלצידי ומתרוממת אט אט.
"את לא יכולה לברוח ג'ין. אני פה לעזור לך." הרופא מתרומם איתי ומסתכל עלי עם עיניים טובות, אך אני לא יאכל את החרא שהם מאכילים אותי.
"אני לא מאמינה לכם. לאף אחד מימכם." אני אומרת בקול וזיוף קול של בכי יוצא מפי.
"את חייבת להאמין לי שאני רוצה בטובתך." הרופא מתקרב אלי מעט, הוא שולח אלי חיוך יפה ומרגיע.
אני משערת שהוא בשנות ה50 לחייו, העיניים והחיוך שלו אומרים הכל, הוא עבר הרבה. אני בטוחה.
"אמרתי לך שאתה לא יכול להיות כאן!" הרופא אומר בקול ועוקף אותי.
"אתם משוגעים." גבר אומר בקול רם מאחורי גבי ואז מופיע לאחר כמה שניות בעודי מנסה לסובב את ראשי.
"אהובתי …" הוא מופיע מול העיניים שלי, עיניים חומות, גדולות ואדומות. אני לא יודעת ממה יותר, מעייפות או מבכי. שפתיו קטנות וזיפים מבצבצים מלסת נעולה וכואבת. השיער שלו לא מסודר ואפשר להבחין במעט תלתלים שצצים בראשו.
אני מסתכלת עליו בכיווץ גבות וגופי נרתע לאחור. אני שותקת.
"מה את עשה 'ין…" גבותיו מתכווצות בחוסר הבנה, גופי נרתע עוד אחורה אך הסיטואציה קשה שזה קורה עם קביים.
"אני לא מכירה אותך. תתרחק מימני."