אנשים חושבים שהתאבדות זה הכי גרוע. שקר. זה, לטעמי הכי גרוע
מטייל בין אנשים, חצי הוזה חצי שיכור. ברחוב מרוחק מהלב, מרוחק מהבית. לפעמים עצבני, לפעמים שמח לשתי שניות וחצי. מסתובב, מחייך לאנשים, מציג את הצגתי, והם קונים אותה מייד.
כי כולם אוהבים את מה שטוב להם ולא את האמת. וגם אני. אך משהו בי לא נותן לי מנוחה. גם לא בתוך שתיים וחצי שניות השמחה שלי. הולך לקצה אחד, ומשם לשני. שונא ואוהב, ולבסוף נזרק.
אני רוצה שכל זה ייפסק ייגמר כבר. ואני לא מדבר על המוות. כי גם שם מחכה לי משהו, אם זה גיהינום או משהו אחר. אני רק רוצה שייפסק. אך זה לא קורה וכנראה גם לא יקרה. אם כך, אני ממשיך בלית ברירה, סוחב את עצמי, בסבל בל יתואר.
תגובות (4)
אני חושבת שאתה צודק עם כל מילה שלך, זה הרצון הזה שלא יהיה כלום פשוט, לא מוות וגם לא חיים. אבל זה פרדוקס רציני וחסר היגיון (איך זה עולה בכלל בראש הגיוני ושכלי כל כך?! התחברתי לכתיבה החותכת והזורקת את האמת בצורה כנה כל כך וגם את התוכן כמובן
תודה וזה ממש משמח אותי לראות מישהי שמזדהה עם התחושות שלי. ולשאלה איך זה בכלל עולה בראש שכלי והגיוני כ"כ אין לי תשובה אבל יש לי מחשבה. זה הטרגדיה שלנו. כלאו אותנו עם תודעה ייחודית ששואפת לכל מיני מקומות לא הגיוניים, ואת כל זה כלאו בעולם שלנו שאין מפלט ממנו, הרי גם המוות, אם יש משהו, אתה נשאר כלוא עם עצמך.
אני מזדהה עם חלק מהתחושות, כולנו מתמודדים עם המון בחיים. אני חושבת שהקטע צריך לישוט רציני, לחדד דברים,להפחית מילים מיותרות ולשמור על הקצב. יש פוטנציאל
כתבתי את זה כמעט אוטומטי לא חשבתי על איך זה ייראה מסכים איתך שזה יכל להיראות הרבה יותר טוב אבל לא פרסמתי בשביל זה, פרסמתי כדי לשתף בתחושות שלי.