עיני הרוחות – פרק ביניים – איש החול

בחור צעיר, בהיר שיער ונאה, שנראה כתייר מארה"ב, ניגש אל חלון הראווה של חנות תכשיטים בעיר העתיקה של ירושלים. לפי מה שהבין, היא הייתה בבעלותו של מי שכינה את עצמו בפורומים שבהם חיפש מזור לכאביו, "איש החול", או באנגלית – The Sandman.
בעיר העתיקה שבירושלים תייר אמריקאי עם כובע לבן שעליו מאויר מגן דוד עם הכיתוב "אני אוהב את ישראל" לא משך תשומת לב רבה והוא לא חיפש אותה. הוא רק ייחל שאיש החול שמסר לו את מקום המפגש, יזהה אותו על פי החזות שלו כאותו צעיר מקליפורניה שהחליט לתת סיכוי להודעה הקצרה: "יש לי פתרון בשבילך."
"מה יש לך שיוכל לעזור לי?" הוא נזכר בשיחה המוזרה שהתקיימה שבוע לפני כן בצ'אט הפרטי שבפורום.
"המתן לי בכל עת בסמטת משגב לדך פינת חיי עולם, אתה תמצא שם חנות לתכשיטים."
"מה יש שם?"
"חיי עולם."
השיחה הסתיימה בכתובת הזאת, וככל שהפציר באיש החול לנדב פרטים נוספים על טיב העסקה ונענה בשלילה, כך הפנים יותר ויותר שמשהו מאד מסתורי אופף את ההזמנה. וממילא הוא לא היסס לקפוץ עליה. אחד מחבריו הראשונים בפורום, שקרא לעצמו העוקד, נתן לו עצת חיים – "אם חפצך להיות מאלו שרואים הרחק ומעבר, השלך את חכתך אל המסתורין."
מבדיקה שערך הוא למד שאיש החול הוא דמות וותיקה ומכובדת בפורום – אלפי הודעות נכתבו על-ידו, כאשר כל אחת מהן, ללא יוצא מן הכלל, הכילה את אותן ארבע מילים: "יש לי פתרון בשבילך." איש החול נחשב כבקיא ביותר בתחום, אך דרכו ומקור הידע שלו היו החידה הגדולה ביותר.
חידה נוספת הייתה כיצד הוא מחליט לאילו פניות להיענות ולאילו לא.
ואכן, לא כולם זכו לתשובה. ואילו מבין חברי הפורום (שמספרם הכללי הגיע לעשרות אלפים) שכן זכו לתשובה, נאלצו להפגין קודם לכן סבלנות רבה מאד בהמתנה להזמנתו של איש החול שמעולם לא מיהר להשיב. גם עובדה זו תרמה למסתורין שאפף אותו ולכבוד שרחשו לו.
ואת זאת כולם ידעו – גם אם בכיסך תשובה, אל לך להשיב על בקשה של חבר טרם עבר חודש, כדי שחס וחלילה לא תקדים את הזמנתו של איש החול לבוא ולהמתין לו בעיר העתיקה, שמא תפגע בכבודו.
מנהלי הפורום החשיבוהו כאבן הראשה של הפורום, וכחותמת אמת לרעיון שלשמו הוקם. לא פעם אחת הוצע לאיש החול לקחת את ניהול הקהילה לידיו, אך הוא דחה את ההצעה בנימוס.
השמש חיממה את עורפו של הצעיר מקליפורניה, כשבראשו חלפו החודשים האחרונים שעברו עליו. חודשים שבהם תר באמונה ובאובססיבית אחר האפשרות שיש, ככלות הכל, מוצא.
הוא הציץ מבעד לחלון הראווה והבחין בשולחן, אך הוא נאלץ לפלס את ראייתו בין כמה פריטי יודאיקה, כדי להבחין שאל השולחן רוכן יהודי בעל מראה פנים חביב שכיפה סרוגה, שחורה וגדולה מעטרת את ראש האליפסה הקירח שלו. עורו של איש החול היה כהה מעט וחלק כשל תינוק, מה שהקנה לו מראה צעיר, אך האמריקאי העריך שגילו יהיה שישים, אולי קצת יותר. אוזניו הבולטות בזווית ישרה ועיניו הגדולות והנבונות (שבחנו תכשיט כלשהו) הקנו לו גם הן מראה של תינוק מתוק, אך נבון.
הצעיר המשיך להביט, ממתין בהתרגשות שאיש החול יבחין בו, כי הוא זכר בבירור שהתבקש להמתין בסמטה ולא להיכנס אל פנימה. למעשה, הוא היה כל-כך נרגש שלא הצליח להתבונן בפריטי היודאיקה והתכשיטים ולקרוא את הכיתוב שלהם. אם אכן יתברר שאיש החול מחזיק בפתרון שאליו ייחל, תתגשם משאלתו היחידה שלמענה חי, וזה יהיה הניצחון המרשים ביותר שאליו הגיע אדם.
טפיחה ידידותית בכתף ניערה אותו והוא הסתובב כדי לראות את אותן הפנים שניבטו אליו מבעד לחלון הראווה רגע קודם לכן. כעת הן הישירו אליו מבט חם ואבהי מתחת לשמש הירושלמית.
"אתה הוא הדורש אל המתים?"
חצי אילם, מלמל הצעיר לאות חיוב.
"אז בוא אחריי." ובזאת סב איש החול על עקבותיו והתקדם אל דלת מתכת עגולה וירוקה שבקיר המקביל אל החנות.
הצעיר מקליפורניה הספיק להגניב מבט אחורה ולראות שדמותו של איש החול עדיין רוכנת ובוחנת תכשיט בתוך החנות, אבל גם, למרבה תדהמתו, צועדת לפניו. אך הוא פחד לשאול שאלות נוספות, די היה לו שאיש החול נענה לפנייתו הזאת. ואף לא היה טעם בכך, העובדה שזהו איש החול האגדי העומד לפניו ומדריך אותו אמורה להיות מספיקה כדי לא להטיל ספק ביכולות אחרות שלו, תהיינה אשר תהיינה.

כל הזכויות שמורות © אין להעתיק או לשכפל בכל דרך או אופן :)
======
קישורים לחלקים הקודמים והבאים נמצאים בהערה שהוספתי.

(דמות חדשה נכנסה לסיפור – איש החול. העלילה הולכת ומסתבכת…)