אחד עשר חוקי ידידות – פרק 4

גבריאל חייג את מספר הטלפון של אביטל בידיים רועדות. הוא קיווה שאביטל תהיה בסדר.
קול מוכר נשמע מהצד השני של השפופרת וגבריאל זיהה שזאת אביטל.
" היי, אביטל אני באמת לא יודע איך להגיד את זה בשביל שתביני.. שנחזור להיות ידידים. אני מתגעגע לימים שבהם היינו יותר מדברים אחד עם השנייה. אם את רוצה בזה , אז תבואי לבייגל בר בשעה תשע בבוקר. " הוסיף גבריאל בייאוש.
אביטל נאנחה . איך תהרוס ידידות שכזאת במו ידיה? היא לא תוכל לסרב לגבריאל.
" בסדר , גבריאל. ניפגש כבר. " הוסיפה בתקווה וגבריאל נתק את השיחה . אבל אין זה אומר שהיא תגלה לו את רגשותיה כלפיו.
מוקדם בבוקר , אביטל יצאה לדרכה לכיוון בית קפה בייגל במטרה להיפגש עם גבריאל.
רפאל הבחין בה, והוא הביט בה ממושכות.
אביטל לא הבינה למה הוא מביט בה ככה.
" מה יש?" שאלה במבוכה והשפילה את מבטה. רפאל התקרב אליה עוד יותר.
" את רוצה לצאת איתי? יש לי משהו חשוב להגיד לך! " האיץ בה.
"אני בכלל לא מעוניינת לצאת איתך לבד, בעוד שידיד שלי מוטרף מדאגה. המשהו חשוב ידחה ליום אחר." התעקשה אביטל.
" אבל זה דחוף! ושתגידי לידיד הזה שאני לא רוצה שאת תהיי בקרבתו לעולם." אמר והביט בה במבט מפחיד.
לאביטל לא הייתה ברירה , היא הלכה בעקבותיו ושכחה את הבטחתה לגבריאל שהם יתפייסו.
רפאל ואביטל התיישבו בקרבת מקום כלשהו.
היא לא הכירה את המקום שרפאל רצה להציג בפניה.
" איפה אנחנו נמצאים? לאן הבאת אותי?" נבהלה כי חשבה שגבריאל לא ידע שהיא הבריזה לו.
הכול בזכות הרפאל הזה . יותר נכון באשמתו.
אין לה שום תירוצים כשגבריאל יחקור אותה כאשר יגלה עם מי היא בילתה את תחילת היום.
מה היא תענה לו? לא , היא לא יכולה להגיד לו שהיא הייתה עם רפאל כי אז הוא יבין שהיא שיקרה לו.
פתאום הטלפון הנייד שלה צלצל בקול.
" תכבי את הפלאפון , שאף אחד לא יפריע לנו!" ביקש ממנה. אביטל הקשיבה לפלאפון והתלבטה אם לענות.
" למה לכבות? אם גבריאל יחפש אותי?" שאלה אותו והביטה בו בפליאה.
" אז אל תעני לו. מה שרציתי להגיד לך שאני חושב שאני מרגיש רגשות חזקים. לגבי מה שאשאל. אל תצחקי. אבל אני באמת רציני יותר מתמיד. " אמר רפאל בטון לחוץ.
אביטל התבוננה בו וחיכתה בדריכות. לפני שהוא הספיק להשחיל משהו.
גבריאל הגיע והביט על אביטל בפנים אדומות.
הוא רתח מזעם , מזה אביטל חששה מאוד. מהתגובה הזאת שלו.
" אני השתגעתי מדאגה אלייך , שאלתי את עצמי לאן נעלמת! ואת יודעת מה אני מרגיש? שהחברות בינינו הסתיימה. את כאילו דרכת לי על הפצעים. אין לי מה להוסיף בנושא. הברזת לי , איך עשית לי את זה? עכשיו אני מבין למה לא הגעת. התקשרתי המון פעמים ואין קול ואין עונה." קרא גבריאל באכזבה.
" גבריאל.. יש לי הסבר. הייתי בדרך אלייך. אבל.." אמרה אביטל והפנתה מבט מאשים לעבר רפאל.
" מה אתה עושה פה ועוד מתקרב לידידה שלי ללא רשותי?" שאל גבריאל בעצבים.
" אני מבין שאתה הידיד שלה. הידיד שעליו היא מדברת כל הזמן ועיניה נוצצות. את רוצה לספר לו או שאני אגיד לו את מה שאת מרגישה אליו?" אמר רפאל והביט בה במבט משונה.
" על מה הוא מדבר, אביטל?" שאל גבריאל והביט בה בתמיהה.
" שום דבר. רפאל אולי תלך ותניח לי ולגבריאל לדבר לבד." אמרה אביטל, בוחנת אותו במבטיה. רפאל התעופף לדרכו ותוכניתו השתבשה.
גבריאל התקרב אליה והביט בה ברוך. אביטל נשמה עמוק ואז אמרה: " גבריאל , לא התכוונתי להבריז לך , זה פשוט רפאל ססיבך את העניינים ורצה שאני אלך איתו ולא איתך. לכן הוא תיכן את כל זה כדי להפריד בינינו. " היא אמרה בחיוך עצוב שהיה מתוח על פניה.
" אני מבין . ואני סולח לך. רפאל לא יחצוץ בינינו לעד. גם אם הוא ירצה. אני לא אתרחק ממך לעד." הוסיף גבריאל בחיוך של ניצחון.
אביטל קפצה לזרועותיו והוא חיבק אותה זמן ממושך.
כשהם התנתקו מהחיבוק, הוא הוסיף להביט בה במבט מלא קסם.
גבריאל התקרב אליה ונתן לה נשיקה על הלחי. אחת כזאת שלא תשכח בחיים שלה.
" פשוט תודה!" הוסיפה אביטל בשמחה וגבריאל ליטף את שערה קלות.
" על מה?" שאל גבריאל בקול סקרן.
" המתנה הכי גדולה שקיבלתי זאת את החברות שלנו בחזרה!" אמרה אביטל בהתרגשות.