סיפור על אישה מיוחדת

ראשית, קורל, ברוכה הבאה לאתר. אני מאוד ממליץ לך להגיב על סיפורים של אחרים, (לא ספאם). בכך תרכשי קוראים נוספים לסיפורייך, ואולי גם חברים.

שנית, אל תצפי, לפחות בשלב ראשון להמון תגובות. התגובה הראשונה שקיבלתי אני היתה לסיפורי השלישי, תשעה ימים לאחר פרסומו.
עם הזמן, יכירו אותך ויגיבו יותר.

שלישית, הכותרת. לדעתי היא קצת מטעה, אך לשמחתך היא מטעה לטובה. חשבתי שמדובר על מישהי מיוחדת – אוטיסטית/ אספרגר/ מפגרת/ נכה/ כיוצ"ב. הכותרת לא ממש מזמינה. אני שמח שנכנסתי בכל זאת.

רביעית, העימוד. מפחיד! בלוק אחד ארוך, בלי חלוקה לנושאים או פסקאות. למזלך הסיפור קצר מחמש דקות, אחרת- רק בשל המראה הייתי בורח.
נסי לחלק את הסיפור לפסקאות. כל פסקה עוסקת בנושא מרכזי אחד. למשל- פתיחה, מי זו ענת, איך הכרתי את ענת, השינוי שענת חוללה בי, הפרידה מענת, סיום. שש פסקאות נפרדות, שביניהן שורת רווח.

חמישית, פיסוק. בכדי להקל על הקורא, חשוב מאוד מאוד מאוד להוסיף סימני פיסוק. נקודה בסוף משפט, כאשר כל משפט תקני מכיל נושא ונשוא יחידים. פסיקים בתוך המשפט, בכדי שנדע לאן שייכת כל מילה. נסי לקרוא בקול את מה שכתבת- בכל מקום שבו הפסקת את שטף הקריאה, בין אם מתודית, ובין אם כדי לנשום, נדרש סימן פיסוק.
סימן הקריאה, גם הוא סימן פיסוק. כמו כולם, גם הוא צריך לבוא מיד לאחר המילה ללא רווח, ועם רווח אחריו.
סימן שאלה מבטא שאלה, שניים רצופים – תמיהה או שאלה רטורית. אין ארבעה סימני שאלה רצופים!
אין שתי נקודות! יש נקודה לסיום משפט, ויש שלוש נקודות שמבטאות הפסקה כלשהי (או המשך כפי רצון הקורא).
הלב בסוף הסיפור לא שייך. כתבת סיפור, לא תגובית בפייסבוק/ ווצאפ/ וכיוצ"ב.

שישית, עברית. השפה הלא מדוייקת, והמשלב הנמוך, מתאימים לנערה בפנימיה, שלא ממש אוהבת לכתוב. ראוי מאוד לבצע הגהה טרם העלאת הסיפור.
כמובן, לכולם יש טעויות, ולצורך כך בדיוק אנו מבקשים את עזרת הקוראים בתיקון שגיאותינו.
"אני [א]ספר" – הוא יספר. אותיות אית"ן, שימי לב.
"(מ)מול מי אני" – המ"ם שבסוגריים העגולים מיותרת.
"מאוד(דדד)" – בעיה עם המקלדת? זה סיפור! לא תגובית.
"וגם [כ]שזה הפריע לה" – הכ"ף שבסוגריים הרבועים חסרה. זהו תאור זמן, לא תאור סיבה.
"הרבהה" "אףףף" "כללל" "נדיררר" – בדיוק כמו "מאודדדד" – הרבה אותיות מיותרות.
"שיפרה לי את (ה)מצב [ה]רוח" – שימי לב למקום הנכון של ה"א הידיעה.
"(שתי) [שני] סוגי חיוך(ים)" – 'סוג' זה זכר (וגם 'חיוך'). 'סוגי' מהווה את צורת הרבים בכך שהיא נסמכת ל-'חיוך'. לחלופין, 'שני חיוכים' ללא 'סוג'.
"סוג החיוך" – שוב, ה"א הידיעה במילה השניה של הצמד. 'בית הספר' 'עורך הדין' 'גרם המדרגות' 'נעלי הבית'…
"אל תאמינו" – שלילת אמונה, "על" – גבוה יותר, עליון.
"אם אתם" – תנאי, לצורך סיבה ותוצאה. "עם" – ביחד, בשותפות.
"שהיא ת(י)היה" – היו"ד לא נכונה.
מאחת שאוהבת לכתוב, אני מצפה לעברית נכונה. עבור חברי האתר, הכתיבה אינה עונש. אנו אוהבים לכתוב, ומשתפרים עם הזמן.

שביעית, לגבי תוכן הסיפור, אין לי הערות מיוחדות. כיוון שזהו סיפור אישי, אין כאן נכון/ לא נכון. מה שכן, הצגת הסיפור היתה נכונה. החל מפתיח עם הכרות, דרך התפנית, וכלה בפרידה. כך מספרים סיפור, יפה מאוד.

שמינית, כל מטרת הביקורת, היא לאפשר לך להשתפר בכתיבה. אין לי שום כוונה להעליב, או גרוע מכך- לגרום לך להפסיק לכתוב.
המשיכי לכתוב, כמובן אם זה מה שלדעתך עושה לך טוב.
מצפה לסיפורים נוספים פרי עטך.

תנו לחיות!! חיות.

בחיים אני לא קיבלתי ביקורת כל כך ארוכה ומעליבה כזאת.. מאוד מצטערת שכתבתי פה..