שנאת חינם

כשהייתי קטנה, המושג "שנאת חינם" היה נראה רחוק כל כך. למה שמישהו ישנא אדם אחר סתם ככה? מה ההיגיון בזה? ואז חשבתי שכנראה זה משהו שהיה פעם. כמו סגידה לפסלים, שהיום עברה מן העולם. כי היום ההיגיון האנושי מפותח יותר, אנשים חכמים יותר. אף אחד לא ישנא את חברו סתם ככה. נכון?
נכון. היום האנשים חכמים, אף אחד לא שונא את חברו סתם ככה. אם תשאלו אותו למה הוא שונא, הוא יביא אלף סיבות למה השנאה מוצדקת. הוא פגע בי, הוא חושב אחרת ממני. הוא שמאלני, הוא ימני. הוא נראה ככה, הוא עשה ככה. והקטע המצחיק, שאנחנו באמת מסכימים איתו שהשנאה הזאת היא שנאה מוצדקת. ככה שהיום באמת אין שנאת חינם. זה באמת עבר מן העולם, אז מה הבעיה?
כשגדלתי, הבנתי כמה מטומטמת אני.
הדור של היום חכם יותר? אולי. מטומטם יותר? בטוח.
אם רק נפתח את העיניים, נראה ששנאת החינם היום נמצאת בכל פינה. אז מה אם הוא לא חושב כמוני? זה לא סיבה אמיתית לשנוא אותו – זו שנאת חינם! אז מה אם הוא שייך לאוכלוסייה אחרת, או מאמין במשהו אחר? אז מה אם הוא חילוני, דתי או חרדי? הוא יהודי, הוא אח שלי ואני אוהב אותו לא משנה מה! במקום להשתמש בחכמה שלנו היום כדי לשפר את החיים של כולנו ולהבין שהשנאה פוגעת בנו, אנחנו מטייחים ומשכנעים את כולם ואת עצמנו שהשנאה הזאת מוצדקת. במקום לשים את הקלפים על השולחן אנחנו מתרצים ומייפים, וכך לעולם לא מגיעים לפתרון האמיתי. ההיגיון שאנחנו כל כך מתגאים בו, השכל ה"ישר" שכל העולם שלנו היום בנוי ממנו, מתעקם ומתפתל ברגע שהוא לא מתאים לנו, ברגע שאנחנו צריכים לתת הסברים או להשתנות.
נכון שלשנוא זה קל יותר, אבל אהבה אמיתית בנינו תהפוך את העולם בכלל ואת המדינה בפרט למקום טוב יותר חיות בו.
לאהוב זה לא אומר שחייבים להסתדר, שאסור להתווכח ולריב. לאהוב זה אומר שגם אם רבים – סולחים. חילוקי דעות הן דבר טבעי, אבל מה שנגרר בעקבותיהן הוא מיותר ועלול להיות הרסני. לאהוב משמעותו לכבד את האחר, את דעותיו ואת טעויותיו – כי אני לא יותר טוב ממנו.

אז לאהוב זה לא פשוט בכלל. אבל לא באנו לעולם כדי לעשות מה שקל אלא מה שנכון.