כנפיים פרק 1

"מוכנות בנות? שלוש שתיים אחד עכשיו!" עמדו להן שלוש נערות בפיג'מות, בינהן אחת עם משקפיים ושיער שחור ארוך עם קצוות ורודים אחזה בדלי מלא מים ושפכה אותו על נערה אחרת אשר ישנה במיטתה.
שלוש הבנות צחקו בזמן שהנערה התעוררה בבהלה, "מה זה?!" צרחה.
"כדאי לך להתארגן זריז, כי עוד עשרים דקות המדריך בודק שאף אחת כבר לא בחדר." אמרה אחת הנערות בעודה צוחקת.
"עשרים דקות, למה לא הערתן אותי מקודם? אתן יודעות שלוקח לי זמן להתארגן" הנערה היתה בהלם.
"אופס, טעות שלנו, טוב אנחנו כבר מוכנות אז נזוז?" הציעה נערה אחרת.
צרחה מחרישת אוזניים יצאה מפיה של הנערה, ודמעות החלו לזלוג על לחייה, "קלי את צריכה להירגע, קצת מים לא הרגו אף אחת" אמרה הנערה בעלת המשקפיים.
קלי לא הקשיבה לה, היא זינקה מהמיטה לכיוון הנערה וחנקה אותה, "הי כלבה, תעזבי אותה בשקט" אחת הנערות בעטה בקלי.
קלי צווחה בכאבים, מסך שחור הופיע על עיניה.

"התעוררת חמודה?" היתה זו מנהלת הפנימייה, קמטים מילאו את פנייה ושיערה הבלונדיני אסוף לקוקו.
"מה, איפה אני?" שאלה קלי בבלבול, "בחדר הצוות, את זוכרת מה עשית?" שאלה המנהלת.
קלי בהתה בבגדיה המלוכלכים, "למה החולצה שלי רטובה?" שאלה בבלבול.
"תכף יבואו שני אנשים והם יסבירו לך הכל" אמרה המנהלת בזמן שהיא חיפשה משהו במגירות.
"איפה המדריך?" שאלה קלי, אך המנהלת התעלמה ממנה.
לאחר כמה שניות היו דפיקות בדלת, ואז שני שוטרים נכנסו.
קלי נכנסה לפאניקה וניסתה לשמור על כמה שיותר מרחק מהשוטרים, שוטר אחד צעיר ניסה להתקרב אליה אבל היא צרחה בפחד שיתרחק.
"למה הם פה, מה קרה?" שאלה קלי בעודה בפאניקה.
"הם רוצים לשאול אותך כמה שאלות זה הכל, אם את חפה מפשע אז הם לא יגעו בך." הבטיחה המנהלת.
"מה פשע, אבל לא עשיתי כלום" קלי אמרה בבכי, "אם לא עשית כלום, מתי התעוררת בבוקר?" שאל השוטר השני, איש מבוגר עם מבט קשוח.
"אני לא זוכרת, אנחנו צריכות לקום כל יום בשש בבוקר" אמרה קלי.
"לא שאלתי מתי אתן אמורות להתעורר, שאלתי מתי את התעוררת היום" השוטר התעצבן.
"אל תצעק עלי!" צרחה קלי והשוטר הצעיר קם, "לא, לא, בבקשה אל תתקרב אלי" התחננה קלי.
השוטר פתח שישייה של מים מינרלים ומזג מים לכוס, "קחי" הוא התקרב אליה.
"לא! תתרחק" צרחה קלי "בבקשה אל תתקרבו אלי".
המנהלת לקחה את הכוס מהשוטר ונתנה אותו לקלי, "יש לה פשוט חרדות משוטרים זה הכל".
השוטר המבוגר נראה רק עצבני יותר, "אני רוצה שהצעיר ישאל את השאלות, המבוגר נראה אלים" ביקשה קלי אחרי שנרגעה קצת.
"אנחנו לא מתקדמים ככה, ובטח שלא הכל הולך איך שאת רוצה" צעק עלי השוטר המבוגר.
"אתה לא יכול להמשיך ככה, תצא לעשן סיגריה ותחזור טוב?" אמר לו השוטר הצעיר.
"אין מצב שאני אסבול ריח של סיגריות מהזקן הזה" התלוננה קלי והשוטר המבוגר במהירות התקרב אליה עד שהיה במרחק של כחצי מטר ממנה.
"לא, בבקשה תתרחק" קלי צרחה בבהלה, "אמה הוא תוקף אותי הצילו" קראה אל המנהלת.
השוטר הצעיר מיד תפס את השוטר המבוגר והרחיק אותו ממנה, "תחכה לי בניידת" אמר לו.
"אבל…", "עכשיו!" צעק עליו.
השוטר המבוגר יצא בטריקת דלת מחדר הצוות.
"תקשיבי קלי, תאמיני לי שאנחנו פה לא סתם" אמר השוטר.
"אבל לא עשיתי כלום באמת" ענתה קלי בבכי, עוד בהלם מההתפרצות של השוטר השני.
"את אומרת שאת לא זוכרת מתי התעוררת נכון?" שאל השוטר, "כן" ענתה בשקט.
"אבל את זוכרת משהו מהבוקר?" שאל השוטר.
"הדבר היחיד שאני זוכרת מהיום זה שהתעוררתי פה ליד המנהלת" ענתה קלי מנסה להבין מה קרה.
"מתוקה, המדריך אמר לי שהוא בא כרגיל בשבע לחדרים לבדוק שכולן כבר בחוץ והוא מצא בחדר שלכן את הגופות של קרולין, ליסה ואמילי עם שריטות עמוקות ועבות עליהן, ואותך מעולפת לידן עם דם על הציפורניים" סיפרה לה המנהלת.