האגדה שלנו
כמדומני האביר על הסוס הלבן היה קיים רק באגדות, והנחה זו התגלתה כלא נכונה כלל . לפתע אתה הופעת למולי משום מקום, כמו רעם ביום בהיר .
עברה בדיוק שנה מאז, אבל לי מרגיש שעברה דקה , דקה מהמפגש שלנו, זה התחיל כהיכרות שטחית במועדון, אבל היה שם משהו מעבר, שנינו חיפשנו לטוס לפני הצבא, להינות , הדבר האחרון שחיפשנו, שחיפשתי הוא למצוא את החצי השני שלי, למצוא אוזן קשבת , למצוא חבר. אלו היו שלושה ימים אינטנסיביים , בהם הכרנו, דיברנו, פתחנו את הלב האחד בפני השנייה, לא אשכח את הרגע על חוף הים בו החלטת לצייר על החול את מפת ארץ ישראל ולמקם את הערים שלנו, את המרחק העצום שמפריד בנינו, ולמרות כל זאת לא נרתעת, רציתי שהזמן יעצור, שנישאר שנינו ביחד, שם, אז, ככה… מחובקים ועטופים בהרמוניה מושלמת. לצערי היית צריך לחזור חזרה, לפניי, נפרדתי לשלום, ואמרת שיש לנו עוד 5 דקות שלמות יחד, 5 דקות שרציתי שירגישו כמו נצח, רצית לנשק אותי לשלום , כל כך רציתי אבל לא נתתי לעצמי.. שוב הייתי מפגרת, הייתי בטוחה שזה ייגמר שם, אבל זה המשיך לזמן קצר, ואז יותר מידי דברים הפרידו בנינו, רציתי אותך יותר מכל דבר בעולם, אותך איתי, הרגשתי שנעקרת ממני, בתוך זמן קצר כל כך נכנסת לי ללב , השארת לי רק זיכרונות להישען עליהם , ולא יודעת אם תצא ממנו אי פעם, הלוואי ויכולתי להגיד לך את כל זה, את מה שאני מרגישה , את הרצון להיות איתך ושם בשבילך, קשה לי להגיד… אבל הבנתי שאני אוהבת אותך, האביר על הסוס הלבן שלי
סתם הייתה אגדה, האגדה הפרטית שלנו, והסוף שלה … הסוף אולי עוד נגיע אליו יום אחד..
תגובות (0)