חורבן בית המקדש

עכשיו הוא עולה בלהבות,
הפחד חודר כמו אש ללבבות.
הנה אדם בוכה בצד,
וצופה בבית המקדש ההולך והנחרב לנגד עיניו.

מה נעשה, מה נשב.
כשהיכל השם נשרף,
הלב מבפנים בכאב נטרף.

במקום להרוס ולהחריב, הגענו לבנות
במקום להתריס ולהכאיב, הגענו להפריח את השממות
ומתוך החרבות לצמוח ולהיבנות מחדש.

בכאב למדנו איך להעריך את חיינו,
בלב דואב צפינו בלהבות השורפות גם איתן את לבבותינו.
אך האם אהבה ללא תנאים ידענו?
בחוטי השנאה הסתבכנו ותעינו בדרך.

בדרכים הארוכות כשלנו,
אך את היכל מקדשנו,
לא נוכל להציל ולתקן
כי בית המקדש הולך וחרב,
והאויב אלינו מתקרב.
אך את בורא העולם, הקדוש ברוך הוא ראה הכול ואינו מתערב.