לבד

יש לי את המוזיקה שלי, יש לי את החיים שלי, את המשפחה והחברים שלי.. אני לא לבד לרגע, אבל אני כל כך לבד !
אני כל כך לבד עם המחשבות שלי
אני כל כך לבד עם המחסומים שלי
אני כל כך לבד עם הפחדים שלי
אני כל כך לבד עם כל מה שאני עוברת, ואף אחד לא יכול להבין עד כמה אני לבד.
לפעמים נמאס לי כבר מהמירוץ הבלתי פוסק הזה סביב 'החיים', שאם נחשוב על זה רגע, המילה הזאת היא מילה מפחידה, אך מלאת משמעות. אני רודפת כל יום אחרי עצמי.
אני לא נותנת לי מנוחה, וכנראה שגם לא אתן עד יום מותי, וכל כך נמאס לי מזה.
כל כך נמאס לי מלהתמודד, להבין דברים, לעבור דברים, להתעסק בחיים של אחרים חוץ משלי, מרוב פחד מעצמי.. נמאס לי לחפש למי לפרוק ולהוציא את כל מה שיושב עליי ואז לקבל מחסום ולהזכר כמה אני לא סומכת על אנשים, כמה ביקורת הם נותנים לי על כל דבר שאני עושה, שאף אחד לא יבין אותי יותר ממני.
נמאס לי להתעורר כל בוקר לבד, וללכת לישון לבד. להחליף מסגרות חברתיות בקצב בלתי פוסק.
נמאס לי לעבור דברים קשים ולהתמודד איתם, ואחרכך גם עם ההשלכות שלהם !
הלבד הזה מלווה אותי כל הזמן, הלבד הזה הוא לא כיף לי, אני לא נהנת ממנו. אני לא מרוויחה ממנו כלום. בסוף כל יום, כולנו לבד.