כלום ושום דבר
כלום.
כבר הרבה זמן שאני לא מרגישה כלום.
כבר הפסקתי להתגעגע, להיזכר ולבכות.
הפסקתי לחכות לך, לכולם.
כבר הפסקתי לקוות.
שום דבר.
לא קורה שום דבר.
הכל מרגיש חלול וריק.
הכל חוזר על עצמו במעגל אינסופי של שום דבר.
חסר טעם, חסר עניין.
בשביל זה אנחנו כאן?
תגובות (1)
אני משער שזה פשוט פריקה, לא סיפור או משהו, אז… אהמ
מכירה את הסצנה בריק ומורטי עם הרובוט שמביא את החמאה והוא שואל יום אחד: 'מה התפקיד שלי כאן?'
וריק אומר: 'להביא את החמאה'
והרובוט אומר: 'מה?' או 'זה הכל?' או משהו בסגנון והוא נראה מיואש מאוכזב ומסכן ברמות. וזה מצחיק רצח(לא כשאני מתאר את זה, חח כשאשכרה רואים את הסדרה) כי ככה גם אנחנו מרגישים- בכל אופן מה שאני מנסה (בצורה עקומה) לומר זה שפשוט תצחקי על זה, על הכל, כי זה באמת מגוחך ומצחיק, ושתהני מהרגע של הרגע של הרגע: מהדבר הכי פשוט (כמו שירותים למשל, אני חושב ששירותים זה דבר נפלא. ושירותים עם מנעול זה כבר דבר נפלא ומופלא. לדעתי)