נציגיו של אלוהים
"אלוהים שונא את הערבים" אמרו "וגם את הגייז" היו שהוסיפו. "אלוהים הבטיח לנו את הארץ ולא לאף עם אחר" צעקו בגרון ניחר והוסיפו בצניעות של אדם שאך זכה בפרס נובל "והוא בחר בנו לעם הנבחר".
"אלוהים רואה הכל הוא רוצה בטובתנו" אמרו "ומה עם השואה או עם הילדים באפריקה? "היו כמה שהעזו לשאול. "לאלוהים הפתרונים" בלעו את רוקם " ובכלל ניראלך שאפריקה מעניינת את אלוהים? איפה זה בכלל?".
וכך ימשיכו ויקציפו, יצעקו, וילחמו, בעד אותו אלוהים שמרוב גדולתו נזקק לחיילים קטנים. ובזה לא ייגמר הסיפור. הם יאסרו בעדו, יולידו בעדו, ויהרגו בעדו.
וניתן לכתוב עוד רבות על נציגיו של אלוהים, בניו, נכדיו, ומלחמותיהם. אך במקום, נכתוב רק כי גם אם אלוהים ישנו, נראה כי העדיף לברוח ולא להתערב בעולמם האבסורדי והאכזר של בני האדם.
תכלס מבין אותו.
תגובות (4)
סיפור מאוד קיצוני ויש שיאמרו קצת אתאיסטי, אהבתי את הנבזות ואת החוצפה, אך למרות כל אלו את החן בסיפור, כמו נעלי עקב, אלגנטיות ושפיציות כאחד.
וואו, וואו.
חח תודה, ואני אתאיסט סתם לידיעה
אני לא חושבת שיש משהו רע בהצהרה ש״אלוהים בחר בנו״. זו זכותו הבסיסית של אדם להיות גאה במה שהוא. חוץ מזה – הקריאה זרמה והיה כיף.
יש בזה ביטוי של עליונות וזה מה שרע. חח כתבת להיות גאה במה שהוא אבל הוא קובע שאלוהים בחר בו ולכן הוא גאה בזה. אם תחשבי על זה זה קצת טפשי