משפחת חצילי ההרוסה
חציל רצה אותי
ראיתי אותו בגינתי
הוא אמר לי "את אישתי"
ואני חשבתי בלבי
שאולי זה יהיה טוב לי
אך למחרת החציל חשב אחרת
שאותי הוא יקח בזרת
ואני הבנתי שאני איתו לא נשארת
לקחתי סכין ומצנפת
ושברתי לו את הלסת
אני גאה בעצמי
כי אף אחד לא ישבור אותי
אולי רק ביום הולדתי
אבא חציל ואמא חצילה
דאגו לחציל נורא
הם רצו שתהיה לו חתולה
הם אותו אהבו עד מאוד
ואת זה הם שמרו בסוד
לבסוף החצילים רקדו מאוד
למרות שלא כולם ידעו לרקוד
והמוות של החציל היה נחמד
כי הוא היה מצופה שוקולד
תגובות (2)
כמה אני מקנא בחציל ההוא שהסתלק מהקיום המיוסר הזה ולא נאלץ לחיות עם המעמסה של הזיכרון של שיר כל כך מחריד שנצרב במוח כמו צריבה של ברזל רותח כנגד העור.
לא תודה על התגובה