לא מוותרת

הפעם הראשונה בה מיקה נכנסה אל המחלקה הייתה ביום ראשון. שבועיים קודם לכן הודיעו לה שהתפנה מקום ושמעכשיו יהיה עליה להגיע שלוש פעמים בשבוע, כל פעם לשמונה שעות. היא צלצלה בדלת ולאחר שזו נפתחה נכנסה אל חדר גדול. הקירות הלבנים וריח חומרי הניקוי הקיפו אותה, ולמרות הרצון העז שלה היא לא יכלה להתעלם מהעובדה שהיא נמצאת בבית חולים.
"שלום" קראה אחות לבושה במדים לבנים. שיערה היה קצר ובלונדיני ושפתיה נצבעו בגוון אדום שגרם לשיניה להראות צהובות. "מיקה?" היא שאלה את הבחורה שעתה עמדה מול עמדת האחיות. מיקה הנהנה והאחות חייכה אליה חיוך מבין. "הקדמת" היא ציינה והמשיכה "תשבי על אחד הכיסאות שליד הקיר שמאחורייך,ותחכי שנקרא לך".
מיקה הסתובבה והתקדמה אל שורת כיסאות בד כחולים, היא בחנה את הכיסאות השונים והתיישבה על הקיצוני מימין. היא התבוננה במסגרות שנתלו על הקירות השונים, בחלקן היו פוסטרים של יצירות אומנות מוכרות ובחלקן תמונות של אנשים מחייכים. מחשבות על החודשים האחרונים ועל האירועים שהובילו להגעה שלה למחלקה הסתובבו במוחה, משכיחות ממנה את הלחץ שנוצר מן ההמתנה. במסדרון שהתחבר אל החדר בו ישבה נפתחה דלת, בחורה צעירה לבושה בשמלה ורודה יצאה אל המסדרון וטרקה את הדלת אחריה, הרעש שנגרם ניער את מיקה ממחשבותיה והפנה את תשומת ליבה אל הבחורה. "בוקר טוב אנה!" קראה הבחורה אל האחות וחלפה על פני מיקה מבלי לחכות לתגובתה של אנה. "עוד שלושה ימים!" היא קראה מעבר לכתפה.
"מיקה" אחות אחרת קראה מאחד החדרים. מיקה התרוממה ממקומה ובצעדים מדודים ניגשה אל החדר. "אני אבדוק לך לחץ דם ואחר כך ניקח דם" האחות אמרה בזמן שהוציאה את הציוד מאחד הארונות. "צריך גם שתן" היא הוסיפה והניחה מולה קופסת פלסטיק שקופה, "אחר כך תחכי בחוץ ונקרא לך שוב כדי להיכנס לרופאה".
חצי שעה לאחר מכן מיקה חזרה להמתין מול עמדת האחיות. מספר בנות ובנים יצאו מן החדרים השונים והתקדמו אל עבר עמדת האחיות. חלקם התיישבו על הרצפה וחלקם על כיסאות שונים שהיו פזורים, היה נדמה כי הם מחכים לדבר מה. חמש דקות לאחר מכן הגיעה אישה כבת ארבעים. עם הגעתה נעמדו כולם וניגשו אל דלתות אוטומטיות שהיו סגורות. "בוקר טוב!" קראה האישה והתקרבה אל הדלתות. היא הקישה באצבעותיה על הקודן שמוקם מימין להן והן נפתחו. מיקה התבוננה באנשים השונים שחצו את הדלתות, מרביתם נכנסו ללא היסוס אך היה נדמה לה כי שתי בנות התמהמהו. לאחר שכל האנשים נכנסו אל החדר הדלתות נסגרו.
"סליחה, איפה יש שירותים?" מיקה ניגשה אל עמדת האחיות והעירה את תשומת ליבה של אנה שהקלידה דבר מה על המחשב שהונח מולה. אנה הישרה את מבטה ובחנה את מיקה. "בעיקרון את לא אמורה ללכת ללא השגחה, אבל בגלל שעדיין לא התחלת אני מניחה שזה בסדר" היא הצביעה על דלת וחזרה להקליד.
היא התבוננה במראה, נקודות אדומות כיסו את עפעפיה והיוו זכר לבכי הבלתי פוסק שליווה את הירדמותה בלילה הקודם. היא רצתה לברוח, לומר שזו הייתה טעות או אי הבנה ושהכל בסדר. היא חשבה מה תאמר להוריה, לאחיה הגדולים ולחברותיה. אולי לא תאמר דבר ותעמיד פנים, אולי תיסע לעיר רחוקה ותנסה לשכוח. היא פתחה את הברזים ושטפה את ידיה ולאחר מכן את פניה. שתי דפיקות נשמעו, "מיקה, הכל בסדר? הגיע התור שלך" קול נשמע מעבר לדלת. מיקה ניגבה את ידיה בנייר שהונח מתחת למראה, לקחה נשימה עמוקה וקראה "הכל בסדר, אני מוכנה".