החיים שלי תותים. נקודה.

החיים שלי תותים.
יפים כאלה. אדומים.
מנסה לתמרן בניהם
מבלי להתיז דם בדרך.
באמצע מתיאשת
ולוחשת בסוד את הצעקה שלי
כואב לי. נקודה.
לפעמים אני מתחרטת שיש לי לב
הוא יצרן כאב מסחרי
וכן הוא מייצר אהבה וגם המון שמחה.
מרגישה כמו זרוקה בצנצנת דבש
מעוררת רחמים בנסיון לצלוח
ולשחות לקרקעית.
אני הולכת ברחוב ורואה אנשים שנזרקו
מהעולם ,מעצמם.
רוצה לחבק
את כל אלה שעצב חבוי בתוכם
אבל במקום זה עומדת חסרת אונים
ורואה אותם גונחים
כעבדים לחיוך דבילי.
אני לא אומרת שאין שמחה.
יש רגעים,שעות וגם ימים טובים.
האושר יכול להתמשך
על פני שנים.
אבל בין הסדקים מתגלים עולמות חבויים.
הכאב נשאר
מותיר בי סימן אדום ישר.
ונזכרת.
זה בסך הכל תותים.
מנגבת בגועל
וממשיכה הלאה.