הבושה
כשאני ניצבת מול הלא נודע
אני רואה במקומו איש ברדס
וחושבת – יואו, איזה מפחיד
איש או אישה
או בכלל גולגולת, שד או מומחה עתיקה.
וכל רגע בחיי
אני מתקדמת לקרתו,
לקרת העתיד.
וכל פעם אני צריכה להעמיד פנים
שאדם זה מוכר לי.
מביך.
אבל בסוף אני מסמיקה ומנופפת לו כאילו אנחנו מכירים.
תגובות (2)
אוי איזה קטע שהוספת. ממש חמוד. יש פה פוטנציאל אבל לא הכל מהוקצע לדעתי.
מסכימה