המחיר לאהבה – נשלח לתחרות הסיפורים של רפי דנן
היא ניצבה מעל המים הצלולים ובהתה בצלילתה המרקדת. אדוות קטנות הפתיעו ושברו את השתקפותה. מזווית עינה ראתה את אמא ברווזה נכנסת למים עם אפרוחיה וגרמה לרעש בצורת אדוות על פני המים.
איזבל אהבה את הסחת הדעת הזו ממחשבותיה. בגדיה הבז' היו כמעט ללא דופי ובהקו בשמש. אלמלא הגלימות החומות שלבשה, היא הייתה בוהקת בשמש כמו תכשיט לעינו הצופייה של העורב.
היא הרגישה נוכחות בקרבתה ומבלי משים, ידה נקברה בין גלימותיה. מגע המתכת הקרירה בידה, הרגיעה את רוחה הסוערת.
"זה רק אני," אמר קול מרגיע מאחוריה.
היא שנאה שהמדריכים יכלו לפשפש במוחה ולקרוא אותה כמו ספר פתוח. היא הסתובבה לכיוונו והרכינה את ראשה כאות כבוד.
"את מוכנה לנסיעה?" שאל אותה
"כן." ענתה בפשטות ומבטה עדיין נעוץ בדשא הירוק לרגלי המדריך.
"תסתכלי עלי כשאני מדבר אלייך," הנימה בדיבורו עדיין הייתה נחמדה אך מהולה בטיפת איום.
היא הרימה את ראשה והתבוננה בעיניו הכחולות. הרוח המתונה, נתנה דרור לשערות ראשו והן התבדרו כרצונן.
כל כך שונה מראשה שהיה גלוח מצד שמאל לעומת הצד הימני שהיה בעל שיער ארוך הקלוע לצמה מאחורי האוזן.
הוא סימן לה ללכת לצידו.
הם הלכו בשתיקה ויצאו מכר הדשא למדרכה המתכתית לקול נקישת מגפי העור שנעלו. הוא היה לבוש כמוה, בבגדי הבז' והגלימות החומות. רק מחלפות ראשיהם הדגיש את ההבדלים ביניהם. הרבה אנשים התהלכו במדרכות הללו והתבוננו בפינות הנוי הקטנות בניגוד גמור לנוף המתועש מסביב. בנינים רבי קומות אדירים בגודלם, פיסלו את קו האופק ואילפו את האזור. כל המשטח בו התהלכו היה למעשה גגו של אחד הבניינים האלו. התנועה האווירית של כלי רכב משונים, התנהלה לצידי מפלצות הבטון הענקיות. החלונות הרבים שציפו את הבניינים, הפיצו לכל עבר את אור השמש וכלי הרכב החזירו את האור בשלל צבעים מטאלים בגאווה כמו טווס שמראה את נוצותיו.
המבנה הצמוד לפינת החי שבו שהתה, היה בעל צורת קונכייה עם צלעות עגולות ורכות. הכניסה הייתה גבוהה ומרשימה עם פתח מעוגל ומזמין פנימה. מעברו השני של המבנה, ניתן היה לראות את קוויה החדים של החללית הבין כוכבית שעגנה שם. צבעה השחור עם קווים סגולים וישרים היוו היפוך גמור למבנה הקונכייה הרך בגוונים בין לבן לצהוב.
הם נכנסו לצלו של המבנה הקונכיתי לצד נוסעים המלווים על ידי יקיריהם. קירות הבניין הלכו וסגרו את החלל וצמצמו את השטח להליכה עד למעבר צר יחסית שהתעקל יחד עם המבנה.
שיחות בשפות שונות נשמעו מסביב וליוו אותם פנימה לתוך הבניין.
"את מבינה למה שלחנו אותכם בנפרד?" שאל אותה בעוד הם נכנסו לעומקו של המבנה.
הצלעות מבפנים היו הרבה יותר מרשימות ותמכו בגג המיוחד שלא יקרוס על יושביו.
"אתם מפחדים שאנחנו נעשה משהו נמהר." אמרה והסתכלה עליו.
הוא המשיך ללכת וחיוך עלה על שפתותיו וחשף את שיניו הלבנות.
הם כיתתו את רגליהם לעבר פתח קטן יחסית מצידו השני של הבניין.
"אין מקום לאהבה במסדר שלנו. זה יוצר סיכונים אדירים שיכולים להוביל למחוזות אפלים." ענה לבסוף.
"אולי בגלל שאתם לא יכולים לשלוט על זה." אמרה יותר לעצמה מאשר אליו.
הוא נעצר והתבונן בה, עיניו ברקו בכעס. היא הגזימה במילותיה אבל זה מה שהיא חשבה.
"יש לך הרבה מה ללמוד, צעירה" אמר לה בעוקצנות.
"המדריך המאהב שלך יעמוד בפני המועצה כפי שאת תעמדי ותשפטי," הוסיף בתקווה להבהיר לה את מה שהיא כבר מזמן יודעת.
הוא לא שמט את הנושא והמשיך "אני מקווה שאת תשכילי בתשובותייך ותוכלי להישאר במסדר…".
"אני יודעת היטב את מה שצופן לי כשאגיע לשם. תודה," קטעה את שטף דיבורו בחדות.
פרצופו נעשה נעשה עוין ועיניו הצטמצמו לכדי חריצים קטנים.
שתיקה מביכה השתררה ביניהם בעוד סביבם הנוסעים נפרדו מיקיריהם ושובל מהם התקדם אל עבר הפתח הקטן.
היא הסתובבה והתקדמה יחד עם זרם הנוסעים.
"איזבל," שמעה אותו קורא לה.
היא הפנתה את ראשה אליו לראות איזה עוד פניני חכמה יש לו להגיד.
"יהי הכוח יהיה איתך," אמר ברכת הפרידה.
"ואיתך," החזירה ומשכה את ברדסה מעל ראשה.
בשביל אהבה שחוותה היא הייתה מוכנה לקבל כל גזר דין מאשר לא להרגיש אף פעם.
תגובות (8)
אני חושב שנפלת ברעיון עצמו של הסיפור… פאנפיק זה לא רעיון טוב לשלוח לתחרות סיפורים.
למרות זאת הכתיבה שלך טובה.
אני לא חושבת שזה מה שהפיל את הסיפור שלי.
תודה :)
היי.
הסיפור שלך יפיפה ומרגש. התחרות הייתה קשה כי כולכם הייתם ראויים, אבל לרוע מזלך היו שלושה שלטעמי היו יותר טובים. אני אומר לך את זה כי אני מבין כמה את בוגרת ויודעת לקבל ביקורת ברוח ספורטיבית. אפילו העתקתי את הסיפור לקובץ, כי כזכור לך שלחת לי אותו כחלק מהמייל ולא בנפרד. עשיתי את זה לפני שהחלטתי למקרה שארצה להעלות אותו לאתר.
רק רציתי להעיר(או להאיר אם תרצי) לגבי השורה האחרונה בסיפור, שלפי דעתי קצת התפספסה וחבל. "בשביל אהבה שחוותה היא הייתה מוכנה לקבל כל גזר דין מאשר לא להרגיש אף פעם." הפאנצ' ליין ברור, אבל אני הייתי מנסה לנסח את זה כך: "בעבור אהבה כמו זו לה זכתה, היא הייתה מוכנה לשלם כל מחיר! היא לא הייתה מוכנה לעולם לחיות בלי אהבה, או מבלי להרגיש דבר."
היי רפי,
אני לא הכותבת הכי טובה ויש בסיפור שלי הרבה פגמים.
מצד שני, שיפוט של תחרות סיפורים הוא משהו סובייקטיבי.
אישית, אני לא מאמינה שאפשר לבחור את הסיפור הכי טוב… אולי הסיפור שהכי התחברת אליו. לראיה, התחרות סיפורים שהייתה עכשיו (תחרות שלא באתר הזה). קראתי את הסיפורים הזוכים בשנה שעברה והם אמנם כתובים היטב אך הם לא עניינו אותי. אני יכולה לכתוב סיפור שהמבנה שלו הוא באותו קונספט שהשופטים מחפשים ולנסות לזכות אבל זה לא באמת אני.
עצם זה שאתה מתקן לי את הפנץ' אומר לי שמה שניסיתי להעביר בסיפור הוא אכן עבר.
אז אל תדאג… אני לא אגיד 'זה לא הוגן' או משהו בסגנון ;)
הכתיבה שלך כמו תמיד מצוינת ועוד באחד הז'אנרים האהובים עלי.
יש בעיה אחת עם הטקסט והיא רמת העניין שהוא מצליח לייצר. במקרה הזה מדובר בסצנה קצרה מדי מכדי ליצור חיבור לסיפור גדול יותר או לדמויות וזה פוגע ברמת העניין של הקורא שמצפה ליותר מכך.
למרות הביקורת, לטעמי את אחת הכותבות היותר מוכשרות באתר. את יודעת לכתוב. לסיפורים שלך יש מסגרת, היגיון פנימי ואמינות פנימית ואת יודעת להציג סיפור…
אני ממש מסכימה איתך בנושא הזה ואתה לא הראשון שאומר לי את זה.
מצד שני, סיפור באורך של כ 600 מילים הוא משהו ארוך יחסית לסיפורים אחרים באתר והיה דרישה לא פורמלית לסיפורים קצרים…
תודה רבה על המחמאות.
הסיפורים הסוחפים ביותר באתר הם שלך :)
הכתיבה יפה וטובה, למרות שהרעיון די מבולבל ולא ברור.
היה קשה להבין בהתחלה מה ההקשר של הדיאלוג.
למרות זאת, הסיפור טוב ומעניין.
סתם שאלה: פאנפיק של מה זה?
זה הסיבה שזה מבלבל… מלחמת הכוכבים (Star Wars).
יש כאן המון משקל על העולם הזה.
זו הפעם הראשונה שאני כותבת פאנפיק…
ויש לי במה להשתפר