יש לי פינה בלב שמיועדת רק להם.

היום זה יום מיוחד, וזה כל מה שאני יודעת.
היום קשקשנו על החולצות וסמנו איקס גדול על הסמל, גזרנו אותן וצחקנו,
יותר בכינו.
משום מה לא יכולתי לבכות, רק לחייך ולצחוק כי…
כי אני פשוט לא קלטתי עדיין מה קרה, שזה באמת היה ונגמר ועזב כל כך מהר,
כמו שאומרים- איך שהזמן עובר.
ואז הלכנו לסרט, היה דיי כיף,
הספקתי לגעת לו ביד והוא היה כל כך נחמד ודיברנו הרבה…
על הדרך עשינו שטויות וצחקנו והאמת שעוד שנייה סילקו אותנו משם בגלל שצרחנו.
גם הספקתי לדבר איתה על זה שהיא עזבה וכבר לא נראה אותה, אבל בקרוב נבוא לבקר אותה אז לא נורא.
ואני בכלל לא עצובה
כלומר כן אבל לא.
כי אומנם עולים לחטיבה, ולא נהיה באותה כיתה אבל..
בחופש אני אעשה כיף עם החברים ונישאר חברים ולא משנה מה יקרה או באיזה כיתה נהיה נמשיך לבלות.
אולי יבואו אנשים חדשים, אבל האמת- אני לא חושבת שהם אי פעם יתפסו את מקומם.