לכל אחד יש את הסיפור שלו / פרק 2

היא מיששה את כיסה. מה?! זה לא שם?? איך זה יכול להיות?? גנבו לי את זה בלי ששמתי לב?! די! לא יכול להיות! אני חייבת את הטלפון!
רגע, אולי הם לקחו לי את זה ביום הראשון כשאספו את כל מוצרי הטכנולוגיה שהיו בבעלות התלמידים. אבל החבאתי את זה! אני לא שווה כלום בלעדיו…
אני חייבת לדרוש מעפרה המנהלת להחזיר לי אותו! אם זה לא יקרה אין מצב שאני פה יום אחד נוסף… אני… אני חייבת לברוח…
\"הלו?..\" צעקה עדינה וקטעה ברגע את מחשבותיה. \"את בטוחה שלא נרדמת? אני צורחת לך כבר שעה ואת מביטה בי במבט נוגה!\"
\"או.. סליחה, זה-זה היה טיפשי מצדי…\"
\"מאוד טיפשי מצידך!\"
"כן, סליחה… טוב, אה, אפשר לצאת לשירותים?" שאלה במבט מתנצל.
"טוב. אבל מהר…"
היא רצה במהירות למה שנקרא "הביתן של עפרה" ודפקה בנוקשות, משתדלת להיות כמה שיור מנומסת ומאופקת.
הדלת נפתחה, ואישה חביבה וחייכנית הציצה.
היא ניסתה לרסן את התפרצותה.
"כן..?" שאלה עפרה בחביבות.
"אני חושבת ש… זה ממש שלקחתם לי את הטלפון!! אני רוצה אותו בחזרה!!! אין לכם שוב זכות ל… ל…"
"שקט, שקט… הכול בסדר…" עפרה טפחה לה על השכם והכניסה אותה במאור פנים לחדרה. "תשמעי, אחת הדרכים שלנו לסלול לכם את הדרך הנכונה לחזרה למוטב, היא להרחיק אתכם מפלאפונים ומכל אמצעים טכנולוגיים. אני חושבת שאט-אט תתרגלי לזה ותביני את זה יותר…"
"אני לא!" התפרצה.
"זה לא יעזור. החיים מורכבים. יש הרבה יותר דברים שלא שמת לב אליהם כשהיית בבועת הטלפון הנייד. בזמן שהותך בפנימייה, תלמדי דברים חדשים מיוחדים באמצעות הטבע, מדיטציות, אומנות ועוד דברים. תסמכי עליי. אני מאמינה בך. תנסי יום אחד להסתדר ללא הנייד שלך ותספרי לי איך היה… שיהיה לך בהצלחה!"
היא חשבה על מה שאמרה לה עפרה.
אולי היא צודקת? חשבה בעודה חוזרת לכיתתה.

***************************************

"הוא ניסה לברוח.." דיווח אחד השוטרים לעפרה.
"במילא לא הייתה לו שום דרך… אנחנו נמצאים במקום מבודד מאוד שבקושי עוברות בו מכוניות." היא העירה.
"כן, אבל את צריכה לשקול את הטיפול בו. זה לא הגיוני שתלמיד יברח מבית ספר!!"
"תסמכו עליי… הכול בסדר… ועכשיו בבקשה צאו, אני רוצה לשוחח עם התלמיד…" עפרה אמרה וניגשה אל התלמיד בחיוך מאיר. "נו, מה יש לך לספר לי?"