טעם
שפתייה התפוחות טבולות בצבע אדום בוהק, בקצה לשוני עולה הטעם שלהן, טעם של מרד וחירות וקיץ ונעורים. עיניה נשלחות אליי מקצה החדר, ננעצות בעורי כשם שהייתה היא בין שיניי.
ידיה מיישרות באצילות את חולצתה הלבנה, אני מבחין בקעקוע חדש, אבל לא מבין משמעותו. היא נגלית אליי מחדש, פרח עולה באש – קמל, אבל אלוהים, כל כך יפה.
ראשי קודח, תר אחר כל זיכרון שלנו. אני מריח את עשן הסיגריות ובושם הווניל הזול, אני רואה את גופה המקומר נטול באקראיות על מיטת יחיד חורקת, אני שומע צחוק צרוד ושירי רוק שאתה הפכו לשירי אהבה, אני מרגיש את קצות אצבעותיה הצובעות את החזה שלי.
זיכרונות, אני דואג להחדיר במחשבותיי לפני שאלו ירעילו אותי, אנחנו לא עוד, היא שונה וכך גם אתה. אף יש לה קעקוע חדש ומשמעותו איננה ידועה לך. אך אני מבין משמעותה שלה;
פרח עולה באש – קמל, אבל אלוהים, כל כך יפה. שתחזור להבעיר אותי וממני ובי.
תגובות (2)
אהבתי, הסוף מעט אכזב
תודה! האמת שגם לי הסוף לא ממש התיישב טוב. מניחה שאצטרך לחשוב איך לשפר אותו. בכל מקרה, תודה על התגובה הכנה :)