המשרד הריק
"מה זאת אומרת המשרד שלך ריק?" אני שואל אותה בטלפון.
"ריק, אין פה אף אחד. לא מאמין?" היא עונה לי בטון מתחצף, חושבת שיש לה כוח עליי.
"אני בא. מה הכתובת שוב?" אני שואל.
למרות שאני יודע את התשובה כבר, אבל אני משתעשע על המחשבה של איזו כתובת זאת תהיה הפעם.
"לא זוכרת, אין לי כוח להמציא אחת, אתה יודע איך להגיע" היא מנתקת.
איזה עצלן הכותב הזה. מתחיל להימאס לי ממנו, אפילו על כתובת טובה הוא לא יכל לחשוב. ברור שאני יודע את הדרך.
טוב, אני חושב לעצמי. מה שלא קורה במילים קורה במעשים.
"מי ידע, המשרד שלך באמת ריק" אני אומר בפליאה, "איפה כל האנשים?"
"לא יודעת, נעלמו"
"מה זאת אומרת נעלמו?" אני הולך לקראתה, השולחן שלה ריק.
"מה זו, הפנטזיה המינית של איזה במאי בן 40 חסר חברים? יום עבודה היום."
"מה זה אמור להביע?" היא שואלת, מרימה גבה.
אני שם לב ללבוש שלה, אומנם היא יושבת מאחורי שולחן, אבל זה נראה כאילו היא הורידה את רוב בגדיה, החולצה שלה רופפת כאילו אין לה חזיה יותר. היא לא זוכרת שאנחנו מתקדמים בקצב שלי וזהו?
"שאלה יותר חושבה", אני מתקדם לקראתה "זה למה את לובשת רק חולצה ותחתון?" אני מנחש. אני הרי לא יכול לראות מה היא לובשת בחלקה התחתון, ויכול להיות שהיא פשוט לובשת חולצה רחבה.
"וובכן, אחרת איך תאמין שאף אחד לא רואה אותנו, אלא אם כן אלבש את המינימום?" היא קמה, מאששת את הניחוש שלי. כמובן, היא חושבת שאני ידעתי את זה בוודאות. זו השיטה להצלחה, ביטחון עצמי. זה והכוח על של לדעת מה לומר מתי ואיך, קליל.
"את יודעת שזה לא משכנע" אני אומר, ומוציא אולר מהכיס. עינייה נמשכו מיד אליו. ברור, היא מפחדת מסכינים. חמודה, חושבת שאתחשב בה.
"חמודה את, מפחדת? רוצה שאפסיק?" אני שואל בזמן שמתקרב אליה, וכמובן בלי לשאול אותה פותח אותו ומקרב את הסכין אליה
"לא לזוז, אחרת יכאב לך" אני אומר, וחותך לה את החולצה והתחתונים, במהירות יעילות.
עכשיו היא ערומה, ואני לבוש.
"את יודעת שזה החלק האהוב עליי?" אני שואל ומלטף אותה בפנייה, מפחיד אותה.
"החלק שבו אני לבוש בחליפה שאת כל כך אוהבת, גרגר אבק לא זז, ואת עירומה, בלי בגדייך."
זה באמת החלק האהוב עליי. אני אוהב את זה. זה שלא הרבה אנשים מעריכים. העובדה שיש לך פרטנרית שכל כך סומכת עליך, וכל כך בעיניין שלך שהיא תהיה מוכנה להיות ללא הגנות, חשופה כשאתה עם השריון המלא. זה כמו שחייל בודד יתקוף מבצר שלם. זו ההרגשה שבאמת יש לך שיש לך מישהי ברכוש שלך. שיש מישהי שהיא שלך והיא תעשה כל מה שתרצה. זו הרגשה קסומה. אחרי זה הכל נהיה פחות ופחות מעניין בהדרגה.
אני תופס את החזה הימני שלה בחוזקה.
"תגידי את זה."
אני יודע מה היא תגיד. אני לימדתי אותה את זה, היא יודעת שכאשר אני אומר לה להגיד את זה, זה אומר שאני אומר לה להגיד את זה, זה אומר שאני מוכן להתעלל בה. כלומר שהכיף מתחיל.
היא מתחילה לדקלם "אני שייכת לך, אני מחוייבת לעשות כל מה שתגיד לי, לשרת אותך זו המטרה שלי והמטרה של חיי. בלעדייך אני כלום, בלעדייך לחיים שלי ולזמן שלי אין משמעות. אני מודה לך על זה שמצאת אותי וחינכת אותי, אני מודה לך על הזמן שאתה מוכן לתת בשבילי."
"ילדה טובה" אני סוטר לה. היא יודעת שעכשיו היא צריכה להתנהג כמשרתת, אחרת תיענש.
"איך את מרגישה?"
"חרמנית, אדוני"
אני סוטר לה "ועכשיו?"
"יותר"
אני סוטר שוב "ועכשיו?"
"יותר"ד
זה מתחיל להימאס "תשעשעי אותי"
"מה תרצה שאעשה, אדוני?"
"תפתחי את הרגליים שלך, תשעני על השולחן ותפתחי את התחת שלך"
אני כמובן יודע שאנאלי זה חלק מהגבולות שלה, ושהיא אמרה שהיא לא תעשה את זה.
והיא כמובן יודעת שאני לא שם על זה שזה הגבול שלה. היא יודעת שהגבול שלה זה איפה שלי נמאס.
בלי היסוס היא מסתובבת, ונשענת על השולחן.
היא פותחת את התחת שלה ומחכה. אני פותח את מכנסיי ומוציא את הזין שלי מהבוקסר.
היא שומעת הכל, היא שמעה את הרוכסן נפתח ומה הולך לקרות.
אני לפעמים נדהם מהיכולת שיש לבחורות האלה. אני באמת ובתמים לא הייתי מסוגל ל לעמוד בלי לזוז כשאני יודע שעומדים לעשות לי משהו שאני לא רוצה שיעשו.
כמובן, היא רוצה הכל. היא יודעת יופי שהיא יכולה לקום וללכת בכל רגע, היא פשוט נהנת מהתמונה הגדולה, היא נהנת מהחוסר יכולת לבחור. אני פשוט נותן לה את זה רק באקסטרים.
אני ניגש אליה, מחכך את הזין שלי בתחת שלה. מגע נעים. היא מזיזה את התחת ימינה שמאלה, אני שם לב לזה ונותן לה מכה בתחת. לא אחת שהיא תוכל להוציא צליל חמוד ולומר איי. אחת חזקה, שמשאירה סימן וגורמת לה לצרוח. את אלו אני אוהב.
היא כמובן הפסיקה, ואני ממשיך בשלי. אני מקרב את הזין שלי יותר ויותר קרוב לכוס שלה. היא אוהבת את ההרגשה הזאת. זה החור שהיא רוצה ומתחננת שאכנס אליו, זה לא כיף. אבל אין מה לעשות, יש דרכים להשאיר אותה איתי, ואני צריך לתת לה משהו.
אני מכניס בחוזקה את הזין שלי לכוס שלה. לא אגיד שזה לא הרגיש טוב, כי זה הרגיש מעולה. זה תמיד מרגיש טוב הרגע הראשון, כשהיא סגורה, אבל עולה על גדותה. אבל אין לזה את הפלפל שאני כל כך מחפש. אני עושה את זה בשבילה, לא בשבילי.
אני מוציא את הזין שלי לאט לאט, נותן לכוס שלה להירגע ומכניס בחוזקה שוב. הורס לה את כל הרוגע וההתרגלות.
"או כן תזיין אותי" היא גונחת.
"תשתקי" אני אומר ומושך אותה אליי בשיער, נותן לה כאפה חזקה ומעיף אותה בחזרה. "אני מצטערת אדוני"
היא אוהבת לדבר תוך כדי. והיא יותר אוהבת כשאני עונה. אבל לא מתחשק לי. אני מעדיף להתרכז בעצמי.
אני מתחיל לזיין אותה מהר, משום מקום. אני לא באמת רוצה לעשות את זה, אבל אני צריך להרטיב את הזין שלי קצת, ותמיד טוב להוציא מרץ.
אני במהירות מוציא את הזין מהכוס שלה, ומכניס אותו לתחת שלה. היא צורחת. זה כואב לה, זה גם לא מרגיש טוב בשבילי, אבל זה גם מרגיש מדהים. זה הפלפל שאני מחפש. אני נכנס עד הסוף. ספק בכוח ספק באלימות.
"זה כואב!" היא צועקת.
אני מתעלם, אם היא לא הייתה מרוצה, או רוצה להפסיק היא הייתה אומרת. אז אין סיבה שאתייחס אליה אל כל דבר אחר.
"מה את?" נפלט לי, עכשיו היא תתחיל לזמר
"אני הזונה שלך, אני עושה כל מה שתגיד לי לעשות, אני השפחה האנאלית שלך, אני הבובת מין והבובת זיונים שלך" היא המשיכה, לא עצרתי אותה, אבל הפסקתי להקשיב. זה לא מעניין אף אחד חוץ ממנה בכל מקרה.
אני ממשיך לזין אותה בתחת, הפלפל נעלם אבל זה עדיין נחמד, עד שנמאס לי ואני עובר לזיין אותה בכוס שוב, שמעתי פעם שזה לא בריא לעבור מהתחת לכוס, אבל זה אחריות שלה. אם יקרה לה משהו היא יודעת שאדאג לה. לא ארצה לאבד את העבד שלי.
אני מכניס לה אצבעות לתחת תוך כדי, בהתחלה שתיים, ואז שלוש. אני יודע שהיא אוהבת את זה בו זמנית אז אני מושך אותה בשיער ומכניס לה אצבעות לפה למצוא תוך כדי. זה ישתיק אותה.
מה יש לי לעשות היום? אני לא זוכר. אני צריך להגיש לבוס שלי את הדוח שהוא ביקש ממני להגיש עד מחר, תמיד טוב להקדים בדברים האלה, אולי אקבל קידום, זה יכול להיות נחמד. אני צריך לזכור לשלם את התשלומים היום. או, והסדרה מתחילה היום. צריך לזכור לראות.
כשאני קולט שאיבדתי ריכוז אני שומע אותה צורחת שהיא עומדת לגמור. אני מגביר את הקצב עד שהיא גומרת בצרחות וגניחות.
היא כמובן מותשת, נופלת על השולחן. אני מתיישב על הכיסא וקורא לה.
"מה את חושבת, שסיימת פה?"
היא מבינה את הרמז ומתקרבת אלי, יורדת על ארבע ומכניסה את הזין שלי לפה שלה. היא לא מצליחה להכניס את כולו, אבל כמובן עם דחיפה קלה היא מצליחה. אני מוציא את הטלפון ומצלם אותה. "תגידי צ'יז". היא מתביישת. אבל זה תמונה יפה לאחר כך.
אני שם וידאו מול הפנים שלה, תופס לה את הראש ומתחיל לזיין לה את הפה. זה מרגיש יותר מהנה. יש לה פה טוב. כל רגע ורגע ההרגשה גדלה, ואני מתקרב ומתקרב עד שאני גומר לה בתוך הפה, ממלא לה את הגרון, אני מוציא את הזין שלי מהפה שלה ומסיים לגמור על פניה. היא בולעת ומחייכת
"אהבת את זה?" אני שואל
"כן, אדוני. אפשר שוב?"
אני צוחק "כמובן שלא" ומשכיב אותה על הבטן על הרצפה ומזיין אותה חזק יותר מקודם. היא כבר לא בעולם הזה, גונחת בחוזקה עד שעוברות עוד כמה דקות והיא גומרת שוב, בתופים ובגניחות. אפשר לומר, היא רק קיבלה את הזיון הכי חזק שיהיה לה אי פעם, בלי להשוויץ.
זה הכל, לדעתי. היא קיבלה מספיק.
בזמן שהיא מפרכסת מהנאה על הרצפה, אני קם, מתלבש, ופונה לעבר היציאה. נראה שהיא יצאה מזה והיא שואלת אותי בקול מתנשף "ומה איתי, אדוני?"
"לא יודע, תמשיכי עם היום שלך"
ומה עם הבגדים שחתכת? ומי ינקה פה?"
"בהצלחה בזה" אני אומר, יוצא החוצה, נכנס למכונית ונוסע מהמשרד.
תגובות (1)
הזוי ויפייפה אני אהבתי הכתיבה שלך ממחישה את הכל.