הזכיה-2

חלפו שלושה חודשים מהזכייה והם לא הצליחו לגשר על הפער.
תפיסות עולם כל כך שונות, הקרע העמיק. בבית שררה אווירה מתוחה שהשפיעה גם על ילדיהם והסכום שהיה אמור לשנות את חייהם נשאר בעו"ש מניב ריבית אפסית. בני הזוג צמצמו את השיחות ביניהם למה שנחוץ ואת המתח באוויר אפשר היה לחתוך בסכין.
הארוחות המשותפות עברו בשתיקה רועמת. כל אחד חש שאם יעיר לשני תיפתח מלחמת עולם…
שניהם הבינו היטב שהכסף הוא סימפטום והבעייה האמיתית היא ביניהם, ההבדלים בתפיסות העולם שלהם. היתה תהום פעורה ביניהם אליה התנקזו משקעי העבר- החסכנות המוגזמת וההתחשבנויות שלו בעיניה על מה שנתפס אצלו כבזבוזים שלה ועכשיו הג'וק הזה של קרוז לאלסקה… מול רצונה לחיות את החיים – והזוגיות שלהם בת קרוב ל-20 שנה עמדה במבחן קשה.
במשך שנים- מדי פעם ההערות המעצבנות שלו על 'הקריזות והציפורים בראש שלך' ושלה בסגנון 'תפסיק להתחשבן על כל שקל'.
עד שנמאס לה. השתיקה הכפוייה והמתח כרסמו בה, מדירים שינה מעיניה והיא ידעה שגם אצלו. תפקודם בחיי היום-יום נפגע בעוד בחשבון הבנק רובצים מליון שקלים שיכלו להגשים הרבה והשיגו את התוצאה ההפוכה- מרירות, טינה ואווירת מועקה. מרבה נכסים – מרבה נאחסים…
"מוטי, די. נמאס לי….אני משתגעת. לא עומדת בזה יותר"
" אני מבין, גם לי נמאס….אז לאן מתקדמים מכאן"?
"חשבתי על טיפול זוגי. אנחנו לא יכולים להמשיך כך וגם הילדים מתוסכלים. מתי שהוא נצטרך לשוב למסלול של שפיות. תראה איזה אבסורד. זכינו במליון ואנחנו אוכלים זה את זו חיים. נמאס לי"
"אני לא מאמין בטיפולים האלה, סתם ממבו-ג'מבו ניו אייג'י. בחייך, נשב מול אדם זר ונשפוך את המטענים שלנו, מה זה יעזור?"
"האנשים האלה יודעים לזהות בעיות, לרדת לעומק הדברים. כשהגוף חולה הולכים לרופא, כשנפש חולה לפסיכולוג ובמצב שלנו ל…."
"רותי, די. אני לא אלך לזה. אנחנו שונים, זה בסדר. בואי נדבר על זה בהגיון. מוכרחה להיות דרך."
"מה 'דרך'? אנחנו אוכלים זה את זו חודשים. מה ישתנה פתאום? אתה חושב שתנחת עלינו הארה, רוח הקודש תנחה אותנו מה לעשות? אתה מתחשבן וחוסך 20 שנה. לא תשתנה"
"אז נמצא פתרון ביניים. שנינו נוותר, אין ברירה."
"מוטי, זה יפתור חלק מהעניין. זה לא רק הכסף. זו הזוגיות שלנו במבחן. מה איכפת לך ללכת לטיפול זוגי? לא ילך, נפסיק. יש אנשי מקצוע שזו המיומנות שלהם. מישהו מהצד, אובייקטיבי….."
"לא, אין מה לדבר. אני לא אלך לאדם זר ו….."
היא קמה, נזעמת.."אז אולי אין ברירה אלא להיפרד, נתחלק בכסף ודי… אני לא ממשיכה ככה…."