Anastasia has a story to tell פרק 1

כנראה שלא הכל בעולם הזה מסתדר לי כמו שאני רוצה,מסתבר.

או היי,אני אנסטסיה, נעים להכיר.

אז ככה התחילה השנה הראשונה שלי בקולג',במקום חדש,לא מוכר,ולבד.

————————————————————————

כמובן, הגעתי באיחור לכיתה.כמו בכל פעם,אפילו בתקופת בית ספר

אבל הי,אל תראו אותי כזאת,אל תסיקו רושם רע עליי מלכתחילה.

בסך הכל,אני בסדר. מבטיחה.

עמדתי בתחילת הכיתה,והמבט שלו הקפיא אותי,יכולתי לראות אותו דרך כל הטורים של שאר הסטודנטים שישבו,הוא ננעץ בי,ומשהו משך אותי אליו. צעדתי לעבר השולחן שלו,ושם היה המקום הפנוי היחיד. גורל? גיחכתי,מה אני מדברת שטויות. הוא סובב את ראשו לעברי,והמשיך לנעוץ בי את עיניו הכחולות.מביט בי וחוקר את תווי הפנים שלי באיטיות. "תגיד,אתה מסתכל ככה על כולם?"הרמתי גבה. למרות שהמבט הזה הקפיא אותי ובאותו זמן העביר בי סוג של חמימות נעימה כזאת,מה הוא חושב לעצמו."ההרצאה מתחילה,תתרכזי".המבטים שלנו התנתקו באותו רגע,הוא קרע את זה,תוך שניה.

"לא ידעתי שאקולוגיה זה יכול להיות כל כך משעמם,כמעט נרדמתי,בפעם הבאה אנסטסיה.. את תצטרכי לבחור טוב טוב את המקצועות שאת לומדת",אמרתי לעצמי. "אז איך אמרת שקוראים לך?,אנסטסיה?"שמעתי קול מוכר מאחורי גבי. התסובבתי וראיתי את אותו הסטודנט שישבתי לידו הבוקר."אתה עוקב אחרי?" שאלתי. "את תמיד שואלת כל כך הרבה שאלות?,את יודעת ,יודעים פחות,דואגים פחות" ענה לי בקרירות. הוא התקרב אליי,לקחתי צעד אחורה. "אדם" אמר. "לא שאלתי." "אני בטוח שהשאלה הזאת הדהדה לך בראש,ואני בטוח גם שסיקרן אותך לדעת" ענה לי. המשכתי לשתוק בזמן שהוא נועץ את עיניו בשלי וממשיך להביט בי כמו מקודם. נמשכתי אליו,אבל זה הרגיש לי לא נכון,הלב שלי דפק,זה הרגיש לי כל כך לא נכון,אבל הראש שלי שלט בי,למרות שזה הרגיש לי לא נכון,לא יכולתי להשתלט עליו בחזרה. בהיתי בו,לא יכולתי שלא. הוא היה יפה,גבוה,בהיר עור,והריח הגברי העדין של הבושם שלו פשוט שיגע אותי. לא יכולתי להוציא הגה מהפה,הוא הפנט אותי. "עוד כמה זמן את תמשיכי לשתוק ? אני לא עד כדי כך מפחיד,וההפסקה קצרה."הוא אמר. "אה? מה..סליחה" עניתי לו בבלבול. "רוצה לעשות סיבוב?"הציע לי. הנהנתי בראשי. הייתי סקרנית לגביו מהרגע הראשון,מי הוא,מה הוא עושה. אבל הבנתי שאני לא אוכל להבין את כל זה בכזו קלות..כנראה. "אז מה את לומדת?,אנסטסיה." שלח לי מבט ושאל. "פסיכולוגיה,וספרות צרפתית" חייכתי קלות "אז אני מניח שאת מבינה באנשים,לא ככה?" שאל וצחקק. "אני מניחה שיש מישהו שהייתי רוצה לקרוא אותו כמו ספר טוב,כן" שלחתי לו מבט קצר שצמא לדעת. "אני אחכה,בסבלנות." הוא התקרב אליי,היינו במרחק נגיעה, לרגע שחכתי איך לנשום. "היום ב7 בערב,אחכה לך בפארק." מיד לאחר מכן,הוא קם,והלך. נשמתי לרווחה, אנסטסיה מה את עושה לעזאזל.

השעה הייתה 5,תם יום הלימודים,הוצאתי את הטלפון הנייד שלי,והחלטתי להרגע קצת ולהקשיב לאיזו מוזיקה טובה באוזניות. הייתה לי דירה ששכרתי לפני המעבר שלי לפה,לפלורידה,רחוק מהמשפחה,מהחברים,התחלתי דף חדש.

הגעתי לבית,לקראת 5 וחצי בערב,הקולג' אינו רחוק מביתי. כך שזה נוח. נכנסתי למקלחת,וחשבתי על מה הולך לקרות היום ב7 בערב,בפארק. נאנחתי. ללא הצלחה. לא עולה לי שום דבר אפשרי לראש,מה כבר אפשר לגלות עליו? אדם?. אדם… מה?

יצאתי מביתי בעשרים ל7,כדי לנסות למצוא את הפארק הגדול בעיר החדשה הזו שעוד לא כל כך התמצאתי בה.הגעתי לפארק בהצלחה לפני שהחשיך לגמרי. לפתע אני מרגישה משיכה קלה בכתף,זה הוא.. אדם."היי,חיכית הרבה?" שאל. הסתכלתי עליו "לא,הרגע הגעתי". הוא הנהן בראשו וחייך "הבנתי." כמה יפה הוא,אמרתי לעצמי. "איזו יפה את" אמר לי בפתאומיות בוהה בי וחוקר כל חלקיק בגופי עם עיניו,שוב,כמו בפעם ההיא. לא הבנתי לרגע,הוא קרא את המחשבות שלי?. "ת…תודה" עניתי בבלבול. "אז היום בצהריים שחכתי לשאול אותך,בוא תספר לי על עצמך.. מה אתה לומד,וכו'" שאלתי אותו מתעניינת. "צמאה לידע." הביט לרגע בעיניי ושלח מבט מהיר לשפתיי. קפאתי במקום. אני נשבעת שלא יכולתי לזוז. הוא התקרב בכל פעם יותר ויותר לשפתי,כבר יכלתי להרגיש את הנשימות שלו. "א..אדם" עצרתי אותו. הוא גיחך,ונגע בראשי "בסדר,לא כזה צמאה לידע. בכל מקרה ,אני בן אדם די פשוט את יודעת,לומד ארכיטקטורה,קורא ספרים מדי פעם,מנגן.." ענה לי בפתיחות של ממש. פתאום חשתי ברע,רציתי להיעלם משם,ולא הבנתי מה קורה איתי. "אדם.." אמרתי . "המ?" ענה. "אני ממש מצטערת אבל אני חייבת ללכת", "הממ,הכל בסדר? בואי אלווה אותך." "ל..לא זה בסדר,אסתדר" סירבתי. "ואם לא?" התחכם. עשיתי לו פרצוף לא מבין,ומיהרתי לבית "להתראות". הוא עקב אחריי עד לבית,לא עזב לרגע… מה הוא משוגע?.. כנראה. לפתע הרגשתי את ידי נתפסת בחוזקה ומסובבת את גופי לעברו "אם את מסרבת לזה,אז לזה לא תוכלי לסרב" הוא חשף את מצחי,ונשק לי עליו. בלעתי את הרוק בכבדות. "אני מקווה,שאני ספר מספיק טוב בשבילך,אני משאיר לך לנחש את הסוף שלו".