זעקות וצעקות
נשבר בלחש ונשבר בצרחה
הקול הבוכה בריקנות הצחיחה
שאין לו מושיע ואין לו טרחה
מעיים מתעוותים בפנים רפויות
נהמות מותזות על סלידה ונכויות
בגיא ההריגה לעבירות משניות
נבזות מפעפעת במעשה אצילות
שנעשה מתוך כורח ותחושה של שפלות
של הבודדים הנעלים בביצת העצלות
הכעס רותח ומילים מבעבעות
נתזיהן צורבים כשהן מתפקעות
ורעל ולא-כלום בעודן נטמעות
מרוב אשמה – גאווה ואדישות
עיניים חכמות מתעוורות בנחישות
וזוהי חורשה פורחת של טפשות
מקיפים מסביב ומכווצים מבפנים
פוגעים עמוק וגם לא משנים
זרי שושנים
מצחינים
שבר כלי נוסף, שבר כזית
מהדהד ומכה בריקנות של בית
תגובות (3)
הרגשתי פה מלא מלא הפכים והיפוכים אגרסיביים. כמו – דקירה. שזה רע. ואז מתוקה. שזה טוב. אבל לא הרגשתי ששלחת באומנות הזו הצורה הטובה ביותר אלא רק גילית אותה. אהבתי את החריגה בשתי השורות האחרונות. היו פה שורות שנראו לי לשואו להצגה ולא הרגשתי מהן כלום ופתאום שורות שתיארת לי מציאות מורכבת של ליבם האפל מואר ומלא ההתרחשויות של אנשים.
אשמח לדעת אילו שורות נראו לך להצגה, אם יש לך כח לפרט.
ממממ אני קצת חוזרת בי. אבל כן יכולת לגעת עמוק יותר לדעתי. שושנים מציינים צרם לי למשל