39 כוח סוס

תניע או לא תניע ?
סיבוב של מתג ההצתה והחרחורים הראשונים נשמעים למרחקים .
האם זה חולה האסטמה המשתנק מאחור , או דווקא זו המכונית שזה עתה נקנתה מנסה להשמיע סימני חיים ?
" פתח את הצ'וק , חצי צ'וק זה יעזור לה להתעורר " נשמע קול המנסה לעזור .
כן זה בדיוק כמו המשאפים הכחולים המרחיבים את הסמפונות , אני חושב לעצמי .
קולות החרחור ממשיכים לבקוע במלוא עוזם , ואבי ממשיך לנסות ולהפיח חיים במכונית הסרבנית .
" עבד עליי המוכר עם הגרוטאה הזו , הוא בטוח סוחר רכבים " , מקטר אבי בחמת זעם .
ובדיוק בשיא הייאוש , כשנראה שהמכונה הלבנה והמרובעת נופחת את נשמתה ,
נשמע צליל מתכתי מענג של מנוע חי ונושם האומר : אני חי וקיים .
כל מצהלות ואושר מפלחים את חלל הקופסא המרובעת .
" אמרתי לכם : זה אחלה אוטו משהו משהו " , נשמע קולו של דודי ,
ושאר דיירי המכונית מסכימים בהתלהבות : אכן , אחלה אוטו .

1974 זו השנה . ימים קשים של אחרי מלחמה קשה : שאלות , תהיות וחשבון נפש .
אבי החליט לפנק ולהתפנק במכונית מפוארת שתוציא את עיני השכנים מחוריהן .
אחרי משא ומתן קשוח עם מוכר חמדן שלא היה מוכן כ"כ להתפשר על המחיר ,
התייצבה מתחת לביתנו קופסא לבנה מרובעת להפליא ,עם שתי דלתות –
המכונית נקראה "סוסיתא" .
הגברת הלבנה הורכבה פה בארץ בנצרת עלית –ממש גאווה ישראלית .
על הגאווה הזו העיבו לא מעט דברים .
מבלי להלאות בפרטים טכניים , המכונית הייתה עשויה מפיברגלס , דבר שגרם לה להיות כבדה
להחריד , ומכאן משקלה הרב ושומניה המבצבצים , גרמו לה למחלות בריאות בשפע .
אגדה אורבנית נפוצה , שספינת המדבר הגמל וכן החיה האצילית המכונה סוס ,
נמשכים בתשוקה לפיברגלס ממנו עשויה המכונית , וממש מעדיפים לנעוץ בה את שינהם
המפותחות.
אבי אמר שבסביבתנו אין גמלים , ובקשר לחיה השנייה הסוס , תמיד נזעק להגן בחוף נפש על
המכונית ,
כל זמן שהחלבן , מוכר הקרח ומוכר הנפט התקרבו לסביבה המסוכנת .

הקופסא הלבנה סיפקה חוויות רבות חלקן מפתיעות וחלקן בלתי צפויות .
ממש עם הצטרפותה של הסוסיתא למעגל המשפחתי , אמי ז"ל הודיעה לכל חברותיה על הפלא
החדש הממתין מתחת לביתנו .
השמועה פרסה כנפיים במהירות ומכל רחבי השכונה הצטרפו לצפות בגברת הלבנה .
יאללה יוצאים לסיבוב אמרה אמי , ולא פחות מ 8 נשים נדחקו פנימה .
במאמץ בלתי נדלה , בנחישות וביזע רב , הצליח אבי להניע את המכונית ואף לבצע סיבוב ניצחון
ברחבי היישוב . אף לא אחת התלוננה על הצפיפות , על החום , על הזיעה הרבה שניגרה כמים
ונקוותה לשלולית ברכב, שהפך למעין חמאם טורקי מהמאה ה 19 .
טיול סוחף ומסעיר לא פחות התרחש באחד מימות הקיץ .
מוצ"ש . מטרת הטיול : פינוק בגלידה אמריקאית משפחתית בגלידרייה מפורסמת ברחוב אלנבי בתל אביב הצעירה והנחשקת .
משפחתנו הצעירה שמנתה את אבי , אמי , אחי הצעיר ואת עבדכם הנאמן , החליטה לקרוע את העיר .
אבי , כנהג מנוסה נהג ברחוב אלנבי האסור לכניסת רכבים פרטיים
, אך מי יעצור אותו כשהיעד הוא גלידה המגיעה מארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות .
המסע המענג ברחוב אלנבי הסתיים מוקדם מן הרגיל .
חבטה עזה נשמעה פתאום , רעשי פיצוח כמו של קליפות אגוזים , מעיכה וריסוק של תפוחי אדמה
המשנים צורתם לפירה עסיסי שאוטוטו יעלה על דל שפתותינו .
ואז שקט . שקט של לפני הסערה כך בדיוק זה היה .
מצב של הלם בו הנשימה נעתקת , הגוף קופא והאיברים ממאנים לזוז ,
כי המוח החליט לכמה שניות לעקל את המצב , לעשות חושבים ולבצע ניתוק וחישוב מסלול מחדש (
וזה עוד לפני עידן הוויז ) .
" כולם בסדר ? יעקב , משה " מפלחת קריאה היסטרית של אמי .
אני נזכר במשחק הילדים : " מי זה קורא בשמי " ועונה בקול ענות חלושה : " כן " .
אבי יוצא מהמכונית בחמת זעם , כדי לנגח את הנהג החצוף לפנינו שהעז ללחוץ על דוושת הבלם
בפתאומיות בלתי מוסברת , מבלי להודיע בחוצות העיר או לתת רמז קל על כוונותיו הזדוניות .
מסתבר שמכוניתנו התייחדה עם מכונית סובארו שכורה , בה נסעו 3 תיירים .
גבר ושתי נשים טובות מראה הגיחו בפחד ממה שנותר מהמכונית היפנית .
הם התחילו למלמל לעברו של אבי קטעי הברות ומשפטים קצרים , בלתי מובנים בעליל .
תנועות ידיים נמרצות וקטעי פנטומימה מדליקים משני הכיוונים ניסו לגשר על פערי התקשורת
התהומיים בין החבורות . מכאן שאב חנוך רוזן ,ללא ספק ,השראה לבחירת מקצוע לחיים .
בבליל התנועות המוזרות ולאחר תרגום סימולטני , הסתבר שהרכב החדש הושכר היום לשלושת
התיירים ,שרצו ליהנות מיופייה של ארץ הקודש המובטחת .
כששכחה הסערה ולא היו נפגעים בנפש חס וחלילה , נזעקו המחנות לאמוד את תוצאות הקרב בין
שתי המכוניות . שלא כמו המשפט הידוע : " במלחמה אין מנצח או מנוצח " , כאן הייתה הכרעה
מוחלטת סופית ומפתיעה .
מצד אחד מכונית יפנית חדשה בת יומה עמדה מבוישת , נכנעת המבכה על מר גורלה .
חלקה האחורי והפנימי התכנסו לגוש אחד צפוף ,כמו חתיכת פח הנמצאת בצד ומחכה לידיים אמיצות
שיאספו אותה למחזור ולהתכה . עיסת פח בצורה אחידה של כדור מעוך המחכה לבעיטה של
כדורגלן כשרוני שיגאל אותה מייסוריה .
מן העבר השני , המכונית הישראלית עומדת בגאון , חזקה , גבוהה , חצופה ,שלמה ,מתריסה כנגד
כל מקטרגייה , ומצהירה : " פיברגלס , גמל ,סוס – נא לא לספר בדיחות על חשבוני איתי לא
מתעסקים " .

אין כמו שבת לטיול משובב נפש לגוף ולנשמה .
רצועת החוף הצרה בארצנו מזמינה תמיד את הישראלים לבוא לטבול ולשכשך במים הכחולים
והמגרים , אף שלא תמיד הם נקיים .
חוף הים של בת- ים היה היעד של משפחתנו בשבת קיצית ונעימה .
אמי כרגיל דאגה למלא צידנית מלאה בכל טוב , שמא נגווע ברעב בטיול של שעות ספורות .
כמות האוכל והשתייה יכלו לפרנס מספר משפחות בטיול של מספר ימים לחו"ל , אך לאימא זה לא
נראה מוגזם : אסור לילדים להיות רעבים , בים נפתח התיאבון .
בתחילת שנות השבעים בעיות החנייה הייתה מינוריות , מהסיבה הפשוטה שלא הסתובבו מכוניות
רבות בכבישי ארצנו . הארץ לא הייתה משופעת בכבישים , אלא בערוגות חול , שנראו כמו מסלולי
אינדי במרוצי מדבר ברחבי העולם .
למלכודת הזו בדיוק נקלעה מכוניתנו הגאה .
אבי החנה את הרכב בשביל עפר עם כמות חול טובענית שיכלה לכסות משאית גדולה . 6 השעות
בים היו נפלאות ,מהנות ,כאשר השמש הקופחת מכה בנו בעוזה הרב , וצולה אותנו יפה יפה כמו על
עמוד שווארמה המחכה לשניים רעבות שינעצו בו .
ניסיון לצאת משביל העפר בו חנתה המכונית לא צלח . עם כל לחיצה על דוושת ההאצה , הרכב
התחפר יותר ויותר בחול התובעני .
לאחר מספר דקות של התחפרות נראה הרכב כטנק שנפגע בשדה הקרב , כאשר הקרביים שלו
שקועים היטב היטב בחול הטובעני . מסביבנו התכנסו מיד ישראלים נהדרים , שאלופים לתת עצות
טובות , לנהל , לצעוק ולעודד . " תן חצי גז , שבור ימינה ,שים אבנים מתחת , למה אין קרטונים
מתחת לגלגל " , והעצה הכי טובה : "איך נכנסת לשם , מה איבדת שם ? " .
לכל דבר רע יש גם סוף טוב . כאשר נראה כי כלו כל הקיצים ,ונגזר על הסוסיתא לשקוע לעולמים
בחולות , נחלץ לעזרתה ג'יפ צעיר וחתיך , שהחליט : את לא נשארת כאן .
הג'יפ הנמרץ והצעיר גייס את כל כוחו הרב תוך כריכת חבל מקשר בינו לבין חברתו הישראלית , והחל לנוע בבטחה בראש מורם תוך קריאות עידוד של הצופים מהצד .
הריקוד האלגנטי ביניהם נמשך דקות רבות ובסופו של דבר הגברת הישראלית חולצה בגאווה תוך
הכרת תודה למחלצה הצעיר .

אסיים עם סיפור אחרון על מעלליה של צ'יטי צ'יטי באנג באנג הישראלית .
חולשתי לתחבורה ציבורית , לנסיעות אפילו קצרות באוטובוס סגור הייתה ידועה למרחקים .
לימונים טריים שנקטפו מפרדסים רעננים לא שיפרו את מצבי .הבחילות , ההרגשה הרעה ולעיתים
אף פליטת נוזלים על נוסעי האוטובוס העידו שהילד מפונק וצריך לנוע בדרכים כמו מלך: או על סוס או
על סוסיתא . אבי העדיף את האפשרות השנייה , כנראה חנייה לסוס לא יכול למצוא , מה עוד
שהסוסיתא הסתפקה בבנזין טרי ושמן , ללא צורך בליטופים מיותרים .
אני ואבי היינו בדרכנו לבדיקה במרפאה בעיר ללא הפסקה המכונה תל אביב .
פקק תנועה ארוך אין סופי נגלה לעיננו ,ואבי הציץ בחוסר מנוחה במחוגי השעון הנעים קדימה בקצב
מטורף ,הרבה יותר מהרגיל ( ככה זה כשמאחרים ) .
השוליים הימניים התחילו לקרוץ , "אנו פנויים בואו לנסות אותנו " , ואבי הממושמע נענה מיד לאתגר
. הכל נעשה וורוד לפתע . המכוניות שהקדימו אותנו החלו להשתרך אחרינו במהירות ובבושת פנים .
איזה יופי הנתיב הימני הזה ,אפילו שזה שוליים כדאי לנצלו בכל הזדמנות .
המחשבות הנעימות האלו התחלפו לאחר מספר דקות כאשר ניידת משטרה קראה לסוסיתא לעצור
בצד . הגברת הישראלית עשתה עצמה כחירשת והמשיכה להתקדם עוד מספר מטרים .
שומר ישראל לא ויתר והחל לצרוח על הגברת המרדנית .
כל ניסיונות השכנוע של אבי על התור הרפואי הממשמש , שזה מצב חירום והבטחה שהמקרה לא
יישנה לא הועילו .
שומר ישראל רשם דו"ח עסיסי שפרנס את משטרת ישראל , והותיר את אבי עם ארנק רזה כמו תושב
קמבודי שלא הפעיל את קיבתו שבוע .