בודדת

הרגע הזה שאתה מרגיש מת מבפנים,ואתה מרגיש בודד…
מהרגעים האלה שאף אחד מסביבך בכלל לא שם לב מה עובר עלייך,
וכשפונים אלייך ושואלים אותך "הכל בסדר" אז את מחייכת ואומרת "ברור סתם עייפה זה הלימודים"
את נותנת את החיוך הזה שלך כולם ממשיכים בשלהם
מהרגעים האלה שאתה מבין שלמרות שיש סביבך מלא אנשים אתה עדיין בודד , לבד, ועצוב…
ואז אני נזכרת בכל אותם האנשים שקראתי להם "חברים שלי" האנשים שתמיד הייתי איתם ותמכתי בהם ולא עזבתי אותם לרגע.
איפה הם עכשו?! איפה הם שאני זקוקה להם?! שאני נחנקת מהבדידות ומהחיים האלה שחונקים אותי
הם כאן מסביבי אבל למה הם לא עוזרים לי ?
למה הם לא שמים לב שמשהו לא בסדר ?
או שהם כן שמים לב אבל אני פשוט לא מספיק חשובה להם כדי שהם יקדישו קצת זמן בשבילי
ואז אתה מגיע מסקנה שלמרות שקשה להיות לבד זה יותר קשה להיות עם אנשים סביבך ולזייף אהבה ונאמנות וחברות שכולם כבר יודעים שזה לא נכון.
אני צריכה לצאת לדרך חדשה אולי שם אני אמצא את האנשים שראוים לתואר של החברים שלי.
האנשים האלה שאני אקרא להם חברים שלי ואני באמת אתכוון לזה, שאני אשמח לדעת שיש לי אותם
האלה שלא ישברו את הנאמנות שלי ,את הלב שלי.
זה היה קשה כי זה קשה להיות לבד אבל יותר קשה להיות בודד.