עוקץ
אגרד את פצעיי בקצב מונוטוני ,תמיד לפני שהם יגלידו,שוב ושוב
וכמו העקרב עם האובססיה לדם
כמו הילד הסקרן
אגלה שזה לא כל כך נורא ללכת לישון יום אחד,
ולהתעורר בתור חתול
אכסה עצמי עם שמיכת נוצות עם עליית הירח
כפות ידי ירדו וטפריי ישרטו את השמיכה בקלות
געגועים לפעם שלא היה יכתימו את המיטה הלבנה בכתמים שקופים
וכמו שכתם של דם אי אפשר להוריד
כמו שקריעת הציפה הייתה בלתי נמנעת
אי אפשר לחזור ולאחות משהו למה שהיה קודם
במיוחד אם נוצרת חתול עוד בבטן,במיוחד אם הפכת אחר כך לבן אדם
יש לי דרך עדינה לעשות דברים,מעצור פנימי העוצר אותי
ומורה לי לחיות חיים רגילים, ואי רצוני מדכא אותי
יכולתי לחיות,להעמיד פנים
יכולתי לדבר לעד או לשתוק לעד, אני לא מאמין
יכולתי להפסיק להרגיש כמו מעמיד פנים
ובמקום זה שפכתי את עצמי, בעדינות
שכנעתי שאני לא רוצה,או שאני רוצה מאוד
כשבעצם אין בי רצון, איני ממולא בכלום
יש שאומרים שהחלל זרוע כוכבים
אבל אני,למרות שאני יודע שזה נכון,לא מאמין
תגובות (2)
פיוטי, ויפה… לפעמים אני חושב שאני פשוט שלולית בתחפושת אנושית, כי זה עשה לי משהו
(חח עקרבים וחתולים…)
האמת שאני לא ממש אהבתי (למרות שזה טיפשי להגיד כי העליתי את זה) אני מרגיש שאני סתם כותב בזמן האחרון כדי לא להתמלא באבק. אבל אני שמח שזה יפה עדיין בעיניך .(ואם הייתי מתאר את עצמי בשתי חיות…)