Black magic-פרק 4

15/06/2017 783 צפיות אין תגובות

"מה רצית ממני שאתה מבזבז ככה את זמני?" שאלה הנערה וסלסלה באצבעה את שיערה הארוך והלבן.
"הוד מלכותה" קד האדם הצנום למראה מלכתו. "חשבתי על זה ארוכות, ואני חושב שזה… מסוכן לצאת למלחמה נגד הממלכה הגדולה… אחרי הכל, יש להם צבא הרבה יותר גדול משלנו…" אמר האיש את דבריו בשקט, מפחד מתגובתה של המלכה.
"אתה מעז לפקפק בהחלטותיי?" רעם קולה בחדר הגדול. "אתה זוכר מה קרה לאדם האחרון שפקפק בי… הוא לצערנו כבר לא בין החיים" אמרה בנימה ארסית.
"אבל מלכתי, מה עם כל האבדות? כמות הלוחמים שלנו היא כשליש ממלכתנו" נזעק האיש, מקווה לעורר בנערה את ההיגיון.
"גש הלום" ציוותה הנערה בקול קר, והאיש שלא יכל לסרב ניגש קרוב לכסאה המעוטר.
הנערה שלחה את זרועה לכיוונו, ומשב רוח עוצמתי פגע בגופו השברירי. כמות אוויר אדירה נכנסה אל גופו הצנום וניפחה אותו, עד שגופו לא יכל להכיל את הכמות העצומה הזאת. האדם קרס מיד על רצפת השיש, חסר חיים.
"פרסמו בכל הממלכה, שמעתה ואילך אף אחד לא יסתור את דבריי" ציוותה הנערה אל שאר הנוכחים בחדר. "אף אחד לא יעמוד בפני המלכה אירליין" הוסיפה בשקט לעצמה.
————————————————————
וולטר וג'ולייט שוטטו במרתף האפל, שהיה מואר רק בלפידים ספורים שהוצבו במרחק מה אחד מהשני.
"למה אין פה אף שומר אם במקום הזה נמצא מאגר כל כך גדול של קסם שחור?" שאלה ג'ולייט בחשש את וולטר, וזה בגובה משך בכתפיו.
השניים המשיכו להסתובב בפחד ללא ידיעה לאן פניהם מועדות, עד שנתקלו בשומר שהורה להם לעצור במקומם.
"את" הצביע על ג'ולייט, "עלייך לבוא איתי, מסוכן לך להישאר פה" קבע. הוא תפס בידה וניסה למשוך אותה איתו אל היציאה, בעודו מותיר את וולטר ההמום לבדו.
"טאק?" שאלה ג'ולייט והסירה בכוח את הקסדה מראשו של השומר. ראשו של טאק נגלה לעיניה של ג'ולייט המופתעת.
"מה אתה עושה פה? ולמה אתה לוקח אותי?" דרשה ג'ולייט לדעת, וניסתה לנער את ידה מאחיזתו.
"מציל לך את החיים, זה מה שאני עושה פה. הדבר שאת עושה מסוכן גם ככה, ובשבילך זה ממש סכנת חיים." הסביר טאק. "כשהלכת אל אנג'לין אתמול ושפכת מולה את כעסך עליי, ובצדק, הילה דקיקה של קסם שחור עטפה אותך. אם יתפסו אותך פה בארמון, הלך עלייך".
"ואיך אני אדע שאתה לא משקר לי? אולי אתה עושה את זה בגלל שאתה פשוט רוצה להשיג את הקסם ולהחיות את אנג'לין" כעסה ג'ולייט והצליחה סוף סוף לברוח מאחיזתו ולרוץ חזרה אל וולטר.
"חשבתי שלא תאמיני לי" נאנח טאק. "אני אשמור מרחק מאחוריכם, ואם תיתקלו בצרות שניכם, אני אצא להגן עלייך" אמר והסתובב חזרה לדרך שממנה בא.
"מי זה היה? ולמה הוא רצה שתבואי איתו? ולמה הוא הלך?" שטף של שאלות נפרץ מוולטר.
"מישהו שרוצה גם הוא להחזיר את אנג'לין לחייים, אבל הוא די שונא אותי. הוא אמר שהוא בסך הכל מנסה להציל אותי, אבל אני לא בוטחת בו בכלל. הוא אמר שהוא ישמור מרחק ממנו, ויבוא לעזור אם ניתקל בצרות" ענתה ג'ולייט.
הם ירדו במדרגות תלולות ואפלוליות, שבסופן הגיעו אל דלת עץ ענקית, גדולה יותר מזו שמובילה לכניסה.
"הכניסה אסורה, משיגי גבול יענשו בחומרה! ראו הוזהרתם!" נכתב על שלט גדול שהוצמד לקיר.
"אם הגענו עד כאן, אין לנו מה להפסיד" אמרה ג'ולייט וניסתה לפתוח את הדלת בעצמה, ללא הצלחה. וולטר תפס גם הוא בידית והשניים משכו את הדלת ביחד, עד שנפתח חריץ שבו יכלו להיכנס אחד אחד.
ג'ולייט נכנסה ראשונה, ואחריה וולטר שכל גופו שקשק מפחד.
מולם נגלה חדר גדול למראה, עם ספרייה ענקית.שמחולקת לעשרות מדפים קטנים, ובכל מדף צנצנת עם נוזל תכלכל נגוע בנקודות שחורות. ליד הספרייה נחר שומר לבוש מדים, שכנראה התעייף מלשמור על חדר שממילא היה ריק.
"זה כנראה כל הקסם השחור שנאסף בהיסטוריה" אמר וולטר בנימת יראה.
"והנה הצנצנת עם הקסם של אנג'לין!" קראה ג'ולייט וכמעט העירה את השומר משנתו. היא הצביעה על מדף מעט גדול, ועליו צנצנת עם קסם תכלכל שהכיל המון נקודות שחורות של קסם שחור.
נביחות רמות נשמעו לפתע בחדר, וכלב בגודל בינוני פרץ מאחורי השומר הרדום. הוא הביט בוולטר וג'ולייט במבט בוחן, כאילו מתלבט את מי לתקוף.
הכלב בחר בג'ולייט ונשך אותה בעוצמה ברגלה. השיניים של הכלב זהרו באור די מוזר, כאילו היו קסומות.
קסם תכלכל החל לטפטף מרגלה של ג'ולייט, אך מה שהיה מפתיע זה שנקודות זעירות שחורות היו מעורבות בו.
וולטר התעשת לאחר כמה רגעים ובעט בכלב, מעיף אותו מרגלה של ג'ולייט, שנראתה מאוד גרוע. היא שכבה על הרצפה, מעולפת וחיוורת, ומרגלה הקסם כבר החל לנזול בכמויות גדולות יחסית לפצע קטן.
"מג'ילר, בא" נשמע הציווי מכיוון השומר. וולטר ראה שהשומר כבר התעורר מכל המהומה שקרתה בחדר הקטן. על פניו היה חיוך משועשע.
"עוד קסם שחור, הם לא מפסיקים להופיע…" פנה השומר לוולטר ונאנח. הוא החל לצעוד לכיוון ג'ולייט המעולפת.
"אל תתקרב!" נשמע קולו של טאק. הוא עמד בכניסת החדר, ובידו הימנית סכין ענקית שהופנתה אל כיוון השומר. "אם תיגע בה, אני אהרוג אותך" הזהיר בקול ארסי ושקט.
"אני מטיל בכך ספק" אמר השומר ותפס בשערה של ג'ולייט המעולפת ומשך אותה אליו.
"חתיכת מנוול שכמוך!" רץ טאק אל השומר, ובעזרת סכינו ערף את ראשו של השומר ההמום.
"אתה! תיקח את הקסם של אנג'לין, אנחנו חייבים לעוף מפה" הורה טאק לוולטר, שמרוב הפחד מטאק עשה זאת לפני שסיים את המשפט.

וולטר וטאק ברחו מן המרתף כשהם סוחבים את ג'ולייט המעולפת אל חדרו של וולטר, שם האכילו את ג'ולייט וחבשו את הפצע הקסום שלה, אך ללא הועיל. הקסם חדר את התחבושת והמשיך לזלוג מעליה.
"לא טוב, בלי ג'ולייט לא ניתן להעיר את אנג'לין" אמר טאק ותפס את ראשו בשתי ידיו בתסכול.
לפתע ג'ולייט פקחה את עיניה, להפתעת וולטר וטאק.
"טאק… תודה שהיצלת אותי…" מלמלה בשקט. "תיקחו אותי אל הבית, אני אעיר את אנג'לין…" הוסיפה.
"אני אומר לשומר בכניסה שאנחנו לוקחים אותה אל בית החולים הקרוב, כדי שיטפלו בה" הציע וולטר, וטאק הנהן בראשו לחיוב.

השלושה הגיעו לבית קטן שבשולי העיר, הבית שבו מסתכמת כל ההרפתקה שעברה עליהם באותו היום.
"אנג'לין, אנחנו באים" אמרה ג'ולייט.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
9 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך