מגדת העתידות, פרק 1!

סופיה התחילה לקרוא…

"אני מתעטפת בצעיפים דקיקים בצבעי האש, מעל שמלת הבורדו הארוכה שלי ונעלי העקב החומות בעלות הקצה המחודד. אני אוספת את שיערי לפקעת רופפת על עורפי ולסיום עונדת שלוש שרשראות זהב על צווארי וכמה צמידים ושעון על פרקי ידיי.
אני מביטה במראה הישנה שנשענה על הקיר בצדו השני של הקרון. מושלם. אני נראית בדיוק כמו מגדת עתידות מהספרים.
אני מתיישבת מאחורי שולחן העץ הקצר והעתיק, ומביטה בכדור הבדולח היפהפה שניצב עליו. האור הזהוב שהמנורה מפיצה נשבר בכדור הבדולח למיליוני רסיסי זהב קטנים.
אני מפזרת על השולחן הכבד חפיסת קלפים, מספר ענפים אדומים שמצאתי בחוץ, וגם כמה מטבעות ענקיים ותכשיטים שהיו בקרון. כל זה השווה לקרון מראה של מגורי אישה ערטילאית ומפוקפקת, והשווה לי מראה של מגדת עתידות. בדיוק מה שרציתי, מפני שכעת אוכל להתפרסם כמגדת עתידות מומלצת ולהשתלב בחברת העיירה שנקלעתי אליה.
הכל התחיל לפני שבועיים. בעקבות המלחמה שהתרחשה ביישוב שלי, מלחמה טיפשית ביותר אם תשאלו אותי (משהו בקשר לגניבת שטח), נאלצתי לברוח. כל בני משפחתי ברחו או נהרגו. ברחתי ועליתי על ספינות וכרכרות בהתגנבות, עד שהגעתי לכאן לבסוף.
אחרי השבועיים שבהם שוטטתי סביב העיירה וניסיתי לחשוב על דרך פעולה, הבנתי שאני תקועה כאן לנצח. זה אומר שכדאי שאתרגל לכך ושאשתלב בסביבה. ובכן, איך משתלבים בחברה של כפר אנגלי נידח בשנת 1400, ללא פרוטה אחת לרפואה?
אז מצאתי קרון צוענים עתיק ביער, שנאמר לי שכבר שנים לא נגעה בו יד אדם. ניקיתי אותו מכל הזוהמה שבתוכו ושעליו, ולאחר מכן, כשבחנתי בעניין את כל הבגדים והתכשיטים והאביזרים שבתוכו, נפל לי האסימון – זה נראה בדיוק כמו בית של מכשפה או מגדת עתידות. גררתי את הקרון ליד הנחל שזורם ברחבי הכפר, ושם קבעתי את מקום משכני לעת עתה. התחפשתי למגדת עתידות, תליתי שלט באנגלית עתיקה שהורה שכאן גרה מגדת עתידות שתנבא את עתידכם תמורת מחיר הוגן, ונותר לי רק לחכות ללקוחות. קרוב לוודאי שיגיעו מהר, כי אני מגדת העתידות היחידה בכפר והראשונה פה אי פעם, לפי מה שהבנתי.
עכשיו נותרה לי רק בעיה אחת פעוטה: כיצד אנבא את עתידם של אנשים? אני הרי לא באמת מגדת עתידות, ולא מכשפה, ואני אפילו לא טובה בניחושים.
טוב, אני אסתדר. אני אקשקש לאנשים דברים מעורפלים שאפשר לפרש בכל מיני אופנים. בנוסף, אשתמש בפניי היפות – כן, יש לי תווי פנים עדינים, שפתיים אדומות ועיניים ירוקות, שיכולים לעזור לי מאוד בעבודה – וכך, על ידי מבטים, אמשוך אנשים לחזור פעמים נוספות.
מלבד הכסף שארוויח, אשתלב בחברה ואולי ארכוש חברים. אני מחזיקה אצבעות ששום דבר לא ישתבש.
אני שומעת לפתע נקישות בדלת הקרון.
"יבוא," אני קוראת בקול מרוכך.