טעויות טובות

כשאנחנו עושים מעשה אנו חושבים כמעט מיד, או מנסים לשקלל, האם המעשה שביצענו עכשיו הוא רע או טוב?
המעשה יכול להיות קנייה של חלב אחר ממה שביקשו ממני בסופר או להסכים להצעת נישואין.
הבעיה היא כשגם כשאנחנו עושים מעשה רע וגם כשאנחנו עושים מעשה טוב התחושה היא אותו דבר, והתוצאה, ברוב המקרים, מפחידה.
כנראה שאם המעשה קיצוני אתם תתהו מה היה קורה אילו הייתם בוחרים אחרת ואפילו אם המעשה פעוט.
אבל הבעיה של רוב האנשים בעולם הזו היא שחור ולבן.
אין אפור, אין אמצע.
אני או רע או טוב.
אני או כן או לא.
אני לא יכול להיות גם וגם, איך זה הגיוני?
אני חושבת שאנחנו מאמינים במה שאנחנו רוצים להאמין.
אם אתה עושה מעשה שלא רצית לעשות לא משנה כמה טוב הוא היה אתה כנראה תתחרט עליו, תחשוב שהוא רע, שחור. וגם להפך.
והרי הכי קל זה להאשים מישהו אחר במעשיך שלך, את זה אני בטוחה שכולם עושים.
לדוגמה, חשבתי שמישהו גנב לי את הקלמר אך בסופו של דבר גיליתי שהוא בתיק שלי אחרי שהאשמתי את כולם חוץ מעצמי, יהיה הכי קל להעמיד פנים שמצאתי אותו בתיק של מישהו אחר לא?
האמת היא דווקא מאוד פשוטה, מותר לנו לעשות שגיאות, אנחנו אנושיים, אל תתביישו בשגיאות שלכם, חלק גדול מלהיות אנושיים הוא להודות בזה שמותר לנו לטעות.
מותר לנו לטעות במבחנים, בחיים, בחיי האהבה, במשפחה, בבחירות שאנחנו עושים ועוד.
אבל היי!
כן, תשתדלו לשאוף לשלמות כי אחרי הכל להשתפר וללמוד מהטעויות זהו חלק מאוד חשוב גם כן מהיותנו אנושיים.
וגם,
אם אתם נותנים להנחה הזו: 'אני אנושי מותר לי לעשות כל טעות' אתם טועים. טעויות זה בסדר כל עוד הן בטעות ואתה מנסה בכל כוחך להימנע מכך, אם אתה עושה אותה הרבה פעמים כנראה שאתה אפילו לא מתאמץ להגיע להישגים, תתאמץ.

תשאפו גבוה, וכשאתם בפסגה תשאפו לשמיים, שתמיד תהיה לכם מטרה אליה תשאפו להגיע ותטעו בדרך, זה מותר.
ואני מסיימת בבדיחה ישנה
לטעות זה אנושי, לתעוט זה דיסלקטי, ולטאות זה מגניב.