בור ללא תחתית

בחדר החשוך
על המיטה אני שוכב
בוהה בחלל האפל וחושב
על כל האוהבים שבעולם ואני לבד
על כל אלו שביחד ולי אין אף אחד
מנסה להיזכר מתי לאחרונה הייתי מאושר
אך זה נדמה כאילו חלפו מאז חיים שלמים
ודבר מהם לא נשאר

גם בעיניים פקוחות אני רואה רק שחור
הולך ומסתובב בעולם בלי מטרה כמו שיכור
מרגיש שהכל ריקני ומיותר
עוד ועוד מאותו הדבר
היה זמן, אני זוכר, בו לחיים הייתה משמעות
אך הוא עבר מזמן והיום הכל מרגיש כמו טעות
הקיום הוא כמו צניחה בבור ללא תחתית
הסבל לא מרפה, הציפייה לפגיעה בקרקע
הופכת לתקווה, לגאולה המיוחלת, לתכלית