עמוק בפנים
אני לא יכולתי, לא יכולתי כבר להחזיק את הכל בפנים.
זה כאילו שנכנס בי משהו והוא לא יצא עד עכשיו.
אני יכולה רק לחלום לדעת מה קורה לי, אבל יש לי את ההרגשה הזאת, ההרגשה שאומרת לי שאני מיותרת.
אני יודעת את זה, אני מיותרת בעולם הזה.
זה כאילו אלוהים ברא אותי רק בישביל דבר אחד, בישביל לבכות.
בישביל זה נועדתי, בישביל שיצעקו עלי, ישפילו אותי, יצחקו עלי.
סבל של אישה שהיא יולדת אותי בישביל ילדה מיותרת בעולם הזה.
כל מה שעבר עלי במשך 12 שנים, היה בישביל הנאה של ילדים וסבל שלי.
עם כל החברים שיש לי, אני יודעת שרק 2 מהן, באמת אכפת להן ממני.
אבל כל השאר, הם סתם משחקות אותה, בישביל צומי או בישביל להשפיל אותי.
בלדיהן אני לא יודעת מה הייתי עושה.
אך לפעמים אני מרגישה, שהן כמו כולם, כמו כל העולם, נועדו להשפיל אותי.
וכל מי שצחק עלי עד עכשיו, כל מי שגרם לי לבכות, עוד ישלם.
יש בי משהו מוזר, משהו שאי אפשר להסביר.
בגלל כל מה שעבר עלי כשהייתי קטנה, בגלל כל הצעקות.
אני מרגישה שכל פעם שצועקים עלי, אני מרגישה את כל מה שעבר עלי, את כל מה שקרה לי בחיים.
אבל אני יודעת, שאם אני אנסה יותר ולא אשבר יהיה שם מישהו, מישהו שיפיל אותי למטה, בכל מקום
תגובות (0)