היריות באישון לילה- פרק 1:

פרק 1:
"והנה החדשות:
בשעה 10 בלילה בוצע ניסיון התנקשות בראש הממשלה,החשודים טרם נמצאו אבל יש חשודים שזה אבדאללה וליורה שרשומים כפושעים דרגה אחד ונמצאים בראש המבוקשים אצל השב"כ, כל מי שרואה אותם מתבקש להודיע למשטרה.
ולעניין אחר:
בשעה 19:10 התרחש פיגוע בירושלים אין נפגעים,אבל בניין התרסק ונפל.
עד כאן חדשות ערוץ 2"
הסתכלתי על החדשות כשאני יושבת בספא ואמי הייתה בחדר, הלכתי מטבח לנשנש משהו עד שהפרסומות יסתיימו ויעברו לתכנית של כוכב נולד,בזמן שאני ממלאה את הקערה בקרונפלקס אני שומעת דפיקות בדלת והלכתי לפתוח, תהיתי מי זה יכול להיות בדלת בשעה 12 בלילה ושאין אף אחד בחוץ.
כשפתחתי את הדלת ראיתי שני אנשים שתומכים אחד בשני וכול אחד יש לו מקום חבול אחר,הפנים שלהם היו מכוסים בדם ורגליהם היו מלאות בדם וחורים בכל הגוף. הגוף שלי קפא. האישה מרימה לאט את הראש ואומר:"תעזרי לנו בבקשה!"
בלי שום היסוס אמרתי להם להיכנס ורצתי לקרוא לאמא שלי, אמא שלי רצה מהר לסלון,והתחילה בטיפול הבטתי מהצד ושמחתי שאמא שלי רופאה והיא יודעת מה לעשות כי מי יודע מה היה קורא. אני מתקרבת טיפה ואומרת:"אמא ,לא כדאי לקרוא לאמבולנס?"
"לא, בלי אמבולנס בבקשה!" הסתכלתי עליהם והם היו נראים לי מוכרים,הסתכלי על אמא שלי והיא אמרה:"לכי לחדר שלי ותביאי לי את הקופסא של העזרה השנייה!".
הנהנתי והלכתי לחדר שמעתי קולות של סירנה בחלון,פתחתי את הארון של אמא וראיתי תמונה של אמא ואחותי אריאל,וונזכרתי ביום שבו הן רבו ואריאל ברחה מהבית. כששמעתי את הקול של אמא שלי התאפסתי על עצמי והלכתי להביא לה את הקופסא. הגשתי לה את הקופסא והלכתי למטבח להביא להם כוס מים,הם הודו לי ושתו הכל.
חזרתי לשבת בכיסא והסתכלתי בטלוויזיה העברתי לאט לאט ערוצים השעמום עבר עלי,פתחתי את הטלפון ופתחתי את ההודעה שדורית שלחה לי,והיא הייתה מנוסחת ככה:
"שמעת???
ראש הממשלה כמעט נהרג,לא מצאו את המתנקשים" היא שלחה תמונה וקפאתי,סימסתי לה שנקווה שימצאו אותם,אבל הסתכלתי על הזוג שהגיע הסתכלתי שוב על התמונה הם היו נראים אותו דבר,ניגשתי אל אמא ושאלתי אותה:"אמא יש לך תמונה של אריאל?"
היא קמה על רגלייה ואמרה:"אמרתי לך לא להזכיר אותה שוב נכון?"
"היא שלחה לי הודעה!" והבאתי לה את הטלפון,שהיא הסתכלה על הטלפון היא אמרה:"אני הולכת לחדר,ותמחקי את ההודעה הזאת, אני לא רוצה לראות אותה!"
והבנתי ישר מה זה אומר,אמא שלי הלכה לחדר ושאלתי אותם:
"תגידו מה קרה לכם?"
האישה מתיישבת על הספא ואומרת:"עדיף שלא תדעי".
"טוב"
אמא שלי חוזרת לסלון ואומרת:"טוב!יש לנו חדר פנוי אם אתם צריכים"
הגבר הסתכל עלינו ואמר:"תודה רבה אנחנו מעריכים את זה"
הם הלכו לחדר ונעלו, ניגשתי אל אמא שלי ואמרתי:"נו?קראת להם?"
"הם לא ענו בכלל"
השמעתי קול הנחה, וקיוויתי שהם יעופו מהרהייה ניגשת למטבח ושואל אותי מה אני רוצה לאכול ועניתי לה חביתה, היא אמרה לי לא להתקרב אליהם כל עוד לא קראנו למשטרה ,הנהנתי ואמרתי:"את צריכה עזרה?" היא מנידה את ראשה לשלילה ואמרה לי:"את יכולה לזרוק את הזבל?"
אמרתי לה שאין בעיה שמתי נעליים וירדתי למטה עם הזבל,ונשארתי למטה,המחשבה שיש שני רוצחים בבית חלחל אותי,התקשרתי שוב למשטרה וחיכיתי עד שיענו לי.
"בואי האוכל מוכן!"
"אני באה"
חיכיתי על הקו כשאני עולה במדרגות ולא היה מענה,שפתחתי את הדלת ראיתי את אמי בחלון,התקרבתי אליה ושאלתי:" אמא תקשיבי אני מחייגת עכשיו אבל זה על ממתין"
אמא שלי הייתה מפוחדת לא ראיתי אותה ככה כל חיי,היא סגרה את החלון ואמרה:"אליאור בואי!"
התקרבתי אליה אבל משהו לחץ על הגב שלי,ניסיתי לראות מה זה אבל שמעתי קול:"עוד תזוזה אחת אני אלחץ על ההדק".
בלעתי את רוקי,שמעתי את הדלת נטרקת והיא אמרה:"לכו לספא מיד!"
עשינו מה שהיא אמרה הידיים היו למעלה והתיישבנו על הספא,הגבר הגיע לקח אזיקונים ואזק אותנו.
"תעשו לי כל מה שאתם רוצים אבל לפחות תשחררו את ביתי היא לא עשתה כלום!"
"שקט!" הגבר הוציא רובה וכיוון על אמא, ידיי רעדו והתחלתי לבכות,שקט!, האישה צווחה היא מכוונת עלי ואומרת:"שתקי או שאני יורה!"

"אליאור!" הסתכלתי על אמא שלי והיא אמרה:"הכל יהיה בסדר!תסמכי עלי!"
האישה לקחה לי את הטלפון וחיפשה לנו בסיכים לראות שאין משהו שיעזור לנו להיחלץ.
"החוקים הם ככה:
תתנהגו יפה לא נפגע בכם,תעשו שטויות נתחיל להרוג פה אנשים"
הידיים שלי רעדו,נשמע צלצול פלאפון,האישה הסתכלה מי צלצל והיא אומרה:"תעני!מילה אחת מיותרת את מתה"
עשיתי מה שהיא אמרה ולקחתי את הטלפון ועניתי:
"היי דורית!"
"היי!קיבלת את ההודעה שלי?"
"כן!"
"אז למה לא הגבת?"
"דורית אני עסוקה יש סיכוי שתחזרי אלי אחר כך?"
"הכל בסדר?"
"כן,מצויין!"
"אוקי נדבר"
וניתקתי היא לקחה את הטלפון ממני ואמרה:"לחדר מיד!"
עמדנו על הרגליים והתקדמנו לעבר החדרים,ברגע שלא הסתכלתי שמעתי קולות של האבקות וקרב אגרופים ולאחר מכן יריה.
אני מסתובבת לאחור וצועקת:"אמא!!!!"
רצתי אל אמא שלי וצעקתי:"מה עשית?"
היא החזיקה לי את היד ואמרה:"אם את לא רוצה גם כדור בראש, אז טוסי לחדר!"
עשיתי מה שהיא אמרה ועיניי היו מכוונות לאמי כל הזמן,ברגע שנכנסתי לחדר היא שלפה את המפתח מהדלת ונשמעו הדפיקות בדלת,היא מסתכלת עלי ואומרת:"אבדאללה קח את הגברת ותשים אותה בחדר שלה,ואת.." היא כיוונה את הרובה למצח שלי והמשיכה:"לכי תראי מי זה,מילה אחת מיותרת ואמך מתה.."
הנהנתי בפחד והלכתי לדלת,שפתחתי אותה ראיתי 2 שוטרים עומדים שם ואחד מהם אומר:"טוענים ששמעו פה יריות,יותר נכון אנחנו שמענו,הכל בסדר?"
רציתי כל כך להגיד שלא,לצעוק שיש פה אנשים עם רובים עלי ועל אמי אבל אמרתי:"לא, הכל בסדר ,זה כנראה טעות בבניין" אמרתי את זה בקול מפוחד הגוף שלי רעד וכולי מפוחדת,קיוויתי מאוד שהם יבחינו אבל הוא מתקדם קדימה ואומר:"את לבד בבית?"
בלעתי את רוקי,אם אני יגיד לא ,הם בטח יגידו משהו, ואם אני אגיד כן מי יודע מה הם יעשו ולכן אמרתי:
"לא,זה אני ואמא שלי,אמא שלי כרגע בחדר ישנה ואני בדרך ללמוד למבחן"
"אהה,אוקי מצטערים על ההפרעה"
"לא, זה בסדר!"
"לילה טוב!"
חייכתי ואמרתי:"לילה טוב!"
הם הסתובבו לאחור והלכו משם ואני סגרתי את הדלת,הסתכלתי קדימה והאישה סימנה לי להתקדם לעבר החדר שלי וברגע שנכנסתי הדלת ננעלה.