הזמן ממשיך ואני לא

התאריך היום הוא ה1.1, היום בו אנשים חוגגים התחלות,
התחלות חדשות
חוגגים שנה חדשה, התחלה חדשה.
אפשר לומר שהם מתחילים את חייהם מחדש, מתחילים חיים חדשים.
אבל אני?
אני לא יכול,
אני לא יכול להתחיל מחדש,
לא יכול להתחיל מחדש אחרי מה שקרה.
היום, מתחילה שנה חדשה,
שנה מלאת תקוות, חלומות, ציפיות,
שנה מלאת אכזבות, וכריות.
אני לא מבין,
לא מבין איך,
פשוט איך אפשר להתקדם הלאה,
איך אפשר להתקדם הלאה אחרי מה שקרה?!
אחרי מה שעשית?
הזמן עובר, החיים מתקדמים, הכל זז,
ואני?
אני לא.
אני עוד תקוע,
תקוע בעבר.
הזמן עובר,
ואני?
אני מבחינתי עדיין שם!
באותו הרגע,אותו הרגע שזה קרה,
ברגע שהלכת, עזבת ונטשת אותי.
את, שאמרת שתהיי שם בשבילי,
שתהיי שם בשבילי כל הזמן.
את, שאמרת לי שלא יהא לי ממך שום רע,
את, שבך נטעתי תקוותי,
את, שקיבלה ממני את המפתח,
המפתח לאותה התיבה,
התיבה בה יש את כל סודותיי הכמוסים ביותר,
כל פחדיי,
כל חששותיי,
כל הכאבים,
כל חולשותיי.
את,
כן, את
את היא זו שכל כך פגעה בי,
זו שבגללה אני כבר לא מי שהייתי,
וגם לא מה שהייתי.
זו שבגללה אני לא אהיה מה שרציתי להיות,
וזו שבגללה לא אהיה מי שרציתי להיות.
את, היא זו, שעודדה אותי להמשיך לחיות.
ובעוד דקה,
תגיע שעת חצות,
כולם יתנשקו,
יאחדו לבבות,
ואת,
את לבד,
אני?
אני, בן 17,
התאריך עכשיו הוא ה2.1
השנה היא 2018
את פה, קוראת את מה שכתבתי,
כדי שתביני למה גרמת,
ואני, כבר לא פה.