משאלה

החיים שלי מסתדרים בשורה ארוכה של מאורעות. את חלקם אני זוכרת ואת חלקם פחות, אבל זה לא משנה לי. אי אפשר לזכור הכל.
פתאום אני חוזרת לעשות את מה שאני באמת אוהבת, וזה מסב לי אושר.
כמעט כמו לראות אותך.
בטח היית שמח לשמוע את זה, זה היה מלטף לך את האגו וגורם לך להמשיך עם ההערות המקניטות-אבל-לא-באמת.
ואולי לא, אולי אני מגזימה.
אני יודעת שלעולם לא אוכל לגלות לך את האמת, אתה הרי כמו המכשול הכי גדול שלי.
ייקח זמן עד שאוכל להודות בדברים מסוימים בפני עצמי, ועד אז, שנינו נהייה שונים.
אולי זה לטובה, ואולי אני פשוט מפספסת הזדמנות. אין תשובה אחת.
לפני הרבה זמן הבעתי משאלה שאדע לעשות את הדבר הנכון. אולי פשוט עדין לא הגיע הזמן שלה להתגשם.