המבחן
הדף ניצב מולי כמחקה להתמלא, ריק מאי ידע ומוכן בכל עת להתמלא. לא ידעתי איך, אבל ידי התחילה אט-אט לכתוב והרעידות שלא מזמן השטלתו על גופי, הופסקו.
"עוד 15 דקות להגשת המבחן" הודיעה מורתי בקול מרחם.
אוי לא, חשבתי לעצמי במעודי פותר עוד משוואה מעצבנת. וכאשר היני לא מספיק לגמור משוואה זו, המורה מודיע שנית:"10 דקות לסיום המבחן".
ידי עוד לא יכולות, אבל אני ממשיך בפתירת המשוואות בלי תקווה לסיום בזמן כאשר הרעידות חזרו אלי. הגעתי כל סוף לגאומטריה וברעידות ברורות אני מעביר את הדף של הבחינה.
צלצול נשמע במסדרונות בית הספר והתלמידים מתבקשים להגיש את המבחן.
"תלמידי, זו לא הייתה בחינה אמיתית. המורה משיעור חינוך ביקשה להעביר בחינה בשביל להראות לכם, איך אתם מתמודדים עם לחץ"מורתי אמרה בקול מצחקק
בעודי היני גומר את התרגיל האחרון של הבחינה, מילים אלו נשמעים באוזני העייפות וידי הרועדות הופכים את המבחן לגזרים.
אם כך חשבתי, השיעור חינוך מכין אותנו לעובדה שכל העולם הוא תאטרון.
תגובות (0)