ליצן עם גלגלים

אני אוהב אותך, מתקשר אליי באמצע הלילה, רוצה שאבוא לקחת אותך עם המיצבושי הדפוקה (אני דפקתי אותה רק שלוש פעמים, השאר לא ממני, נשבע)
כולם תמיד אמרו שאתה חסר טקט וקצת מעצבן, שקט כזה, אולי קצת סוציופט כזה. הם לא מבינים, ואולי כן, אולי לכן אני אוהב אותך כלכך.
חושך מושלם כשאתה עולה. אני שואג וצופר כמו מטורף, כמו בבון מטרזן
'תרגע' אתה אומר, מסתכל על הרחוב הריק בדאגה, אבל צל של חיוך על פנייך; ככה אני איתך, ליצן שיכור ומשוגע במופע שנוצר במיוחד בשבילך.
אני מדליק את מר טמברין ומתחיל לנסוע ועכשיו אני שר בשקט ואתה גם מצטרף, מהוסס טיפה, אבל זה בסדר: עוד מעט אני אפשיר אותך לגמרי מהעולם שבחוץ.
השיר הזה יכול לגרום לי לבכות. הוא השיר האהוב עלייך.
אנחנו שטים על פני רמזורים מתים וכבישים ריקים ואני מגביר את הווליום עוד ועוד. שיר חדש מתחיל, עם תופים וגיטרות, אני לא מכיר את המילים אבל זה לא מפריע לי. אני צווח ורוקד, המיצבושי מזגזגת על הכביש 'תשיר! תזוז!' אני צועק עלייך על 100 קמ"ש, על 120 בסיבוב.
אני המוקיון שלך, הדפוק שלך, היצור שעף קרוב מידי לשמש בשבילך וב160 קמ"ש, בשלוש בלילה, בירידה שלפני הבניין, אתה צוחק.
ואני אוהב אותך ככה, רק בשבילי: צוחק צוחק צוחק