צמאה לאהבה…
אלוקים יודע כמה אני אוהבת רומנטיות…
כבר מילדות כל סיפורי הסינדרלה האירו אותי!
אני אוהבת לקרוא ספרים…
בעיקר אלו שמבוססים על אהבה.
להרגיש שאני הדמות הנאהבת והמוצפת ברומנטיות ואירוטיקה בוגרת.
לחשוב שבעוד חודשיים יחלפו 5 שנים של זוגיות בה אני נמצאת , אבל אני שואלת את עצמי 'האם אני מאושרת?'
אני לא רוצה להיות אחת מאלה שנישאות ואז פשוט חיות בשביל לעבור את היום!
לא אסמן וי על כול יום עד יומי האחרון!!!
אני רוצה את האהבה באוויר שהייתה לפני שנה/שנתיים, את המבט שלו מלא בהערצה ואהבה , את ימי הפינוק שהיה מתכנן לנו ואת הנכונות והרצון לנפוש איתי!
מה שכבר לא קרה בשנתיים האחרונות… אפילו שלוש.
אני נשברת מהמחשבה עד כמה אני אוהבת אותו! כי נשאלת השאלה 'האם הוא מרגיש כמוני?'
שאני נמסה מהמבט שלו שאני חושקת במגע שלו… ויותר מכול צמאה לנופש איתו.
רק שנינו.. לבד.. אבל מפחדת להעלות את הנושא… מפחדת שוב מסירוב ואפילו מטון מעוצבן. יש כאלו שיגידו שההחלטה היא בידיים שלי… שאשחרר.
אבל קשה להתווכח עם הלב.. על אהבה של שנים !!
אני מלאת תחושת אכזבה… אלוקים יודע כמה אני צמאה לאהבה!
תגובות (0)