קצת היגיון

אתם חושבים שאתם חושבים יותר מדי? אתם חושבים שאתם מנתחים יותר מדי? מה זה יותר מדי? מי קובע מתי צריך להפסיק לחשוב? אתם חושבים שיש הגיון אחד חד וברור ושאתם בסך הכל יודעים להקשיב לו? אתם חושבים שההיגיון הוא זה שמציף את המחשבות שלכם?
אולי אני צריכה להפסיק לחשוב. אולי אני צריכה גם לא לדעת. אתם יודעים שבתוך הריק מדי פעם נוצרים להם חלקיקים קטנטנים ללא סיבה ונעלמים וחוקי הפיזיקה לגמרי בסדר עם זה? מה זה זמן? זמן זה לא שעון ולא הקפות של השמש, זמן זה יחס בין רצפים שונים של סיטואציות. ידעתם שאותו היחס שמוגדר כזמן הוא משתנה? מה זה חיים בלי זמן? כל דבר שיוצר הבדל בין רגע א לרגע ב יוצר זמן אז בלי זמן הכל פשוט קפוא במקום ולא זז. ידעתם שאם עוברים את מהירות האור תאורטית מתחילים לנוע אחורה בזמן? שום חומר לא יכול לעשות את זה אבל ריק ואנרגיה כן. אז אם אלוהים קיים והוא מעבר למרחב והזמן אבל לא קפוא במקום זה אומר שהוא ברא את העולם ברוורס? אבל לא צריך בורא בשביל שיווצר היקום, צריך בסך הכל איזושהי הפרעה באנרגיה וממנה הכל יווצר כבר לבד, ולמה שלהפרעה באנרגיה תהיה אישיות ותודעה? אולי כל סיפור הבריאה בכלל אמור להיות ברוורס ועבורנו זו לא בריאה אלא הצורה שבה ניכחד? אבל יש יותר מסיפור בריאה אחד. למה שאנרגיה או תודעה לא חומרית בכלל תתקשר איתנו? הכל כל כך מוזר. אני כבר לא יודעת מה הגיוני ומה לא. צריך לשמור על ראש פתוח, הכל יכול להיות. בלי שנשמור על ראש פתוח אנחנו עלולים להיצמד לרעיונות שגויים ולפספס את האמת או להיות מקובעים לרעיונות מיושנים שאולי היו פעם נכונים אבל היום לא. אבל הראש הפתוח מאפשר כל כך הרבה דברים. יותר מדי דברים. והמוח שלי מוצף ברעיונות והם מתערבבים אחד בשני ואני כבר לא יודעת מה אמיתי ומה לא, הכל נראה לי וירטואלי. ומה זו אמת? יש אחת כזו? אמת בשביל מי? אמת בשביל מה? ומה אם יצוץ עכשיו יצור קסום מתוך החושך שבארון שלי? איך אדע אם הוא אמיתי או לא? על מה אפשר לסמוך? אפילו החושים מבלבלים.. הרי כל דבר יכול להיות אפשרי אם מוצאים לו הסבר טוב והסברים תמיד יש כשאנחנו לא מודעים לכל מה שקורה סביבנו ולרוב אנחנו לא. הראש שלי כל כך מוצף אני כבר לא יודעת מה הוא יכול ליצור ומה הוא יכול לעשות. יותר גרוע- מה אם יצוץ יצור קסום מתוך החושך שבארון שלי ויגיד לי שאסור לי לספר על מחשבות מסוימות או עליו לאף אחד. מה אז אעשה? אני אהיה חייבת להתמודד עם זה לגמרי בעצמי ולהשתגע מהשאלה האם היצור הזה אמיתי או לא ולא אוכל אפילו להתייעץ לגבי זה עם אף אחד. זה כל כך מפחיד. החושך כל כך מפחיד. שום דבר לא ברור. שום דבר לא מוגדר. אני חושבת שאשאיר את האור דולק לכמה זמן לפני שאלך לישון. אתן למחשבות להירגע בזמן שהעיניים כביכול יודעות מה הן רואות. אבל המחשבות לא נרגעות, הן פשוט מתחבאות לזמן מה. הן יחזרו, הן חוזרות, אולי תמיד יהיו. ואני כנראה בסדר אבל אולי אאבד את השפיות בקרוב. לאבד את השפיות אולי נראה לכם מוזר אבל לי זה נראה הגיוני. עוד הוכחה לכך שההיגיון לא נקבע מראש והוא לא חד משמעי. וגם אם כן, מה לבני אדם ולהגיון?