פאריס עיר האורות עיר האהבה הפכה לחשוכה ומנוכרת פרק י"ג

הבריכה גבתה אהבה עצומה הבריכה גבתה התנהגות לא מוסרית ולפתע התעשת הפרופסור "תלש את עצמו ממנה" ושם פעמיו לעבר המלתחה.

הוא חזר לבגדיו ומיהר לעלות למעלה לסוויטה של מישל ושלו.

הוא הגיע למעלה והתפלא כי מישל עדיין ישנה התקרב אליה וראה כי פניה עצובים נורא.

"מה קורה מישל שלי מדוע אינך קמה מהמיטה"

"חלמתי כי אתה בוגד בי וזה עושה לי הרגשה מאד גרועה"

"מה פתאום את חולמת חלומות כאלה יפה שלי"??

"כי ראיתי משהו שלא הייתי צריכה לראות לעולמים"

"מישל הקים אותה מיכאל והושיב אותה על המיטה אנא מעדתי, אני מודה מעדתי ועל כך אצטער עד יומי האחרון, אנא מבקש ממך לעזור לי לצאת מהסבך שנכנסתי אליו אנא בבקשה על תשנאי אותי אני אוהב אותך יותר מאשר את עצמי"

"למה התפתית מיכאל הלוא אתה גבר חזק עם תובנה וידע וכל מה שאפשר לבקש מאדם אז מדוע דווקא ביום הנישואין שלנו למה מיכאל למה"

"מאמי מעדתי אני מבקש להתנצל אני כורע ברך לפנייך ואני נשבע כי זו הפעם הראשונה ואף האחרונה שאני מתנהג כמו איש לא אחראי ואם לא תרצי לסלוח לי אני אבין".

מישל בפנים כה עצובות כה עייפות כה מסכנה ומיכאל יושב מולה – ויום הנישואין יום האהבה הפך ליום הכי מכוער הכי אומלל.

"מיכאל אמרה מישל אני חושבת כי כדאי לנו לנסוע הביתה".

"אוקי את צודקת בואי נקח את מעט החפצים שלנו ואני ארד לקבלה להסדיר את החשבון".

"אתה תרד לקבלה ואני אכנס לחנות של הצעירה וניסע הביתה כזוג לכל דבר אני מחלתי לך כי אתה האהבה הגדולה בחיי".

הוא מיהר לחבק את רעייתו ולמלמל אני מצטער אני בגדתי בך כאלו נער צעיר אני לעולם לא אסלח לעצמי לעולם".

לאחר כמחצית השעה שניהם היו מוכנים לצאת מהמלון ולחזור הביתה.

שניהם יחד ירדו במעלית כשהוא ניגש לדלפק והיא פונה לעבר חנות המעצבים.

מיכאל היה מאד מודאג לגבי מישל עם חן אך החליט לא להיות שם והמתין בקוצר רוח לחזרתה של רעייתו.

הרגשה כל כך תפלה כל כך אנטי אינושית לא חווה מיכאל מימיו.

המשם יבוא