דשכ

תמיד שאלתי את שלמה מה שלומו כשבאתי לחנות, הוא היה אומר שהכל בסדר. גם כשאשתו מתה מאיידס שלא נדע הוא היה אומר שעסקים כרגיל. כל החיים שלו הוא תיקן מזגנים ניידים, בחום ובקןר, בחמסין ובשלג. מאז שהוא היה קטן, כזה שאפילו בזכוכית מגדלת אי אפשר לראות. כבר אז הוא הפגין כישרון מיוחד בלתקן גרוטאות מקולקלות. כבר אז הוא זחל אל תוך הבעיה, חיבר חוטים ותיקן מזגנים. שלמה היה על מצב אוטומט כבר הרבה שנים. שמועות אומרות שהוא הפך למזגן בעצמו מרוב שנות ניסיון. הפיצו שמועות שאפילו במצבי הרוח שלו אפשר לשלוט עם שלט. ממאניה לדיכאון בלחיצת כפתור. ניסיתי להפריח את השמועה, באתי לחנות. שאלתי את שלמה, "מה שלומך?" והוא התקפל. בכה צרח ורץ במעגלים. לחצתי על לחצן האיוורור והוא נרגע. אמרתי לו שהחורף מגיע אז הוא חימם את עצמו. כל כך עצוב כשאגדה חיה מתפגרת מול העיניים שלך. כל העיר דיברה עליו, עכשיו לא יהיה אצל מי לתקן. עכשיו נחיה לפי רצונו של הטבע. העם התייאש, אנשים התאבדו. לא יכלו לסבול את החום של יולי אוגוסט. אנשים היגרו לברלין, אמרו ששם יש עוד סיכוי להינצל. אמרו שאפשר להתחמם ליד האח. אומרים ששם יהיה יותר חם. אפילו תלו מודעות אבל ברחוב "כאן קבור מזגן אנושי" במקום לשלוח אותו לטיפול, למחלה סגורה. הם בזו למי שטיפל בכולנו, שתיקן לנו את המזגן. בחום ברע ובלא נורא. אבל אני נשארתי לנצח נאמן. לקחתי את השלט ולחצתי על הכפתור האדום. שלמה התפוצץ, לפחות הוא עשה לעיר בריזה טובה לכמה שעות.