רגעים של שקט

זה היה בשעות הלילה המאוחרות, ענני עשן יצאו ממדורות לאורך כל השכונה החולית שלצידה היו בתים מסורבלים. הם היו בתים שבנויים מעץ והיו תלויים עליהם כל מיני קישוטים, בצבעים בוהקים ושמחים. הלילה היה שקט בערב הזה, גם הים. היה ניתן לראות מחלונות את הכוכבים בשמיים שנצנצו באורם הכסוף בתוך הים השחור-כחול של השמיים.
וזה היה יפיפה פשוט.
איזו נערה התהלכה מסביב לבתים, מביטה בים הבהיר שממולה. היא לבשה שמלה בהירה ומלוכלכת, ונעליה היו קרועות. שיערה הקצר והחום התנופף ברוח הנעימה. זוהי הייתה השכונה היחידה בעולם שנבנתה כל כך קרוב לחוף הים. הנערה לקחה את הכרית החומה והקטנה שלה, ניגשה קרוב לים והתיישבה על הכרית. היא עוד חיכתה לאהוב שלה, שיחזור עם הגלים, לקחת אותה לזרועותיו החמות. חבל שלא ידעה כי זה לעולם לא יקרה.
ומעברו השני של הים, באיזה חוף משונה על אי קטן, עגנה לה ספינה ראוותנית ומפלצתית. היא הייתה כה גדולה, שלא היה ניתן לראות את הספינות שמאחוריה -שהיו גדולות גם הן- אפילו לא קצת. לספינה היו ירכתיים חומים, ואומנם שאר הספינה הייתה בהירה. היה ניתן לראות את החורים של התותחים, שהיו ענקיים, וגרמו לאנשים באי לתהות מה גודל הכדורים. האי עצמו היה פצפון, רובו היה יער מלא בעצי דקל ולצידו היה כפר קטן רחוק מחוף, אך הוא יכל להשקיף עליו.
ועל הספינה, בתוך פתח שהיה סגור, ישנו להם כמה עשרות מלחים בספות ישנות, וחלקם על סדינים ברצפה. לא נראה שזה הפריע להם לישון, בכל מקרה. ושרר במקום שקט נעים כל כך. היו כמה מלחים שעמדו על הסיפון, על הספינה, צפו בכוכבים. הקטן מבניהם בהה ללא הפסק באחד הכוכבים הזוהרים והגדולים, טוען שזהו כוכב הצפון, והוא יהיה כמו פיטר פן ויעוף לשם. חבל רק שזה בלתי אפשרי.
אחד מהם עמד לבדו מחוץ לספינה, בטח תוהה למה הוא עדיין פיראט. הוא היה ממול הים והביט באופק, בכוכבים. הוא לבש את חולצתו החומה והמרופטת, מכנסיו הבלויים וחגורתו שעליה הונח פגיון. והוא רצה לעזוב, הוא רצה למצוא אהבה ורצה הרפתקאות, רצה לפגוש ברגשות שכאלו שוב. וזה היה מן רגע כזה, שהוא לכד את הירח בעיניו. והאחד הזה, הוא היה האחד עם האש בעיניים.
וזה פשוט יפיפה.