ימים הפכפכים- פרק 2: איידי:

איידי פוקח את עיניו. בוקר חדש, יום חדש. זהו הבוקר הראשון בהיותו היועץ של הנשיא החדש. לא בדיוק, אבל טכנית נכון. הוא מפהק. היה לילה קצר. הוא קם עם חיוך רכב על פניו המזוקנות. איידי מרכיב את משקפיו ומביט דרך החלון על גורדי השחקים מרהיבי העין שבבירה.
מכשיר התקשורת המשוכלל שבחדרו מתריע על שיחת פנים נכנסת. הוא ניגש אל המכשיר ולוחץ על הכפתור הירוק- משמעותו לענות. מקרן גדול נפתח עם הולוגרמה של אחיו הקטן קני.
"היי" אומר לו קני.
"היי, קני".
"מה שלום יועץ הנשיא?" מתלוצץ קני.
"שלומי מצוין. מה שלומך?"
"בסדר גמור"
שנים מחייכים. איידי מפהק שוב. "אתה עייף" אומר קני. איידי מהנהן בראשו. "מה עם רוניה?"
"גם היא בסדר" משיב קני. רוניה היא נשואה לקני.
"רציתי לספר לך משהו חשוב" אומר קני ומנמיך את טון הדיבור. "ובכן?". קני נושם נשימה עמוקה. "בר חולה".
"בר?! אשתו של הנשיא?". "אכן".
"ואיך אתה יודע זאת?" חוקר איידי.
"שחכת? בן זוגה של בתי הוא העוזר של הרופא הנשיאותי"
איידי היועץ בהלם. מה יעשה? יספר לבר, או לאנדרה, או שבכלל לא יספר.
"אל תספר להם! אם ידעו שהוא סיפר לי אז יכלאו אותו!" מזהיר קני.
השיחה מתנתקת בין השניים.
איידי מתארגן ליום הראשון בקדנציה השנייה. הוא לובש את חליפתו השחורה, נועל את נעליו ויוצא מחדרו. במסדרון הארוך והמפותל, יש ריח חזק של בושם. איידי שונא את זה. בכלל, הוא לא מחבב ריחות חזקים. הוא מזמין את המעלית המהירה. הוא מתגורר בקומה ה-15, ומשרדו נמצא בקומה ה-60. כל כך הרבה קומות.
המעלית נפתחת. "שלום, איידי" אומר מאחוריו בקול נעים, גבר בגיל האמידה
"שלום, אני מכיר אותך?".
הגבר המסתורי צוחק. "אני מנהל הגלישה ומערכות המידע של כל יועצי הנשיא". הוא מחייך חיוך מסתורי, כאילו גילה משהו שהוא לא צריך לדעת.
"ומה שמך?"
"מה שתבחר. אתה יכול לקרוא לי החכם, אתה יכול לקרוא לי ינשוף, אתה יכול לקרוא לי שכל, איך שתרצה".
איידי מכווץ את עיניו כאילו ראה חייזר מכוכב אחר. "תסלח לי אדוני, אך זהו יומי הראשון בקדנציה ותאמין לי שאני לא מעוניין לאחר".
איידי לוחץ פעמיים על כפתור המעלית.
"אז אתה תספר לה?" הגבר המסתורי שואל.
"סליחה?" איידי אומר. הוא לא מבין מה רוצים ממנו. "לבר, האם תספר לה על מחלתה הקשה?"
איידי נלחץ. הוא מתחיל להזיע. "ואיך אתה יודע שאני יודע?"
הוא יודע שבמידה והגבר הזה יספר לנשיא על עניין זה, הנשיא יפטר אותו, יכלא את אחיו ואפילו ירצח אותו.
"שחכת? אני מנהל הגלישה ומערכות המידע של יועצי הנשיא".
"אז אתה אומר לי שהאזנת לשיחתי עם אחי?" איידי שואל.
"אתה אדם טוב. יש לי הצעה מפתיעה בשבילך" אומר האיש המסתורי. איידי משתעל ומסתכל עליו שוב במבט הזה, כאילו האיש הזה הוא חייזר שמדבר בשפה שונה ואף אחד לא יכול להבינו. "מה היא?"
"ובכן, תגיע היום אל רחבה ו' של גשר הפלדה, איפה שממוקם הפסל החלוד שעשוי ממתכות"
השניים נפרדים והולכים לדרכם- איידי עולה במעלית המהירה, והמסתורי ממשיך לצעוד במסדרון של קומה 15.
כשאיידי מגיע אל משרדו, הוא פוגש את אנדרה.
"בוקר טוב!" איידי אומר
"בוקר טוב, איידי". אנדרה משיב. שניהם מתיישבים סביב השולחן הנשיאותי.
"איך אתה מרגיש? ניצחת שוב בבחירות!" איידי שואל. אנדרה לא מגיב.
איידי מדליק את המחשב ונכנס אל הרשת החברתית. כל הרשת עסוקה בבחירות. שידורים, ראיונות, ביקורות, סקרים.
"תראה". אנדרה מתקרב אל המחשב ומסתכל על הכתבה. 'אנדרה הנשיא הגדול'.
"ומה אני אמור להסיק מכך?" שואל אנדרה. איידי לא יודע מה לענות. תמיד אנדרה משפיל אותו אבל אין לו מה לעשות. הוא צריך לפרנס את עצמו, וחוץ מזה תפקידו נחשב בין התפקידים הישובים בממלכה, ובנוסף הוא זוכה בכבוד רב.
"תיכנס לענוד הראשי, לא לכתבה אחת! אני רוצה לראות את כולן" פוקד אנדרה. איידי במהירות חוזר אל מסך הבית. הכתבות על אנדרה נוראיות. 'הנשיא הגרוע ביותר שהיה לנו' כתב אזרח, 'אייבי הנשיא האמיתי' אזרחית כתבה ממש לפני דקות אחדות.
"מה שלום בר והילדים?" איידי שואל.
"בר הייתה אתמול אצל רופא. היא ברגישה כאבים עזים בראשה, הילדים בסדר". איידי מנסה להעמיד פני מופתע כאילו לא ידע זאת. "אוי ואבוי! מתי יתקבלו תוצאות הבדיקות?".
"עוד היום". "ספר לי שהן יתקבלו" אוצר איידי. הוא חוזר אל מחשבו כדי לקרוא עוד דעות של אזרחי המדינה.
מבחוץ נשמעים ברקים ורעמים, ביחד עם גשם חזק. אתמול בליל הבחירות לא היה סתם גשם, זאת התחלה של סופה ענקית.
השניים עסוקים בעניינם, עד הערב, שאמורים להוא שאר היועצים. איידי קיבל את תפקידו בכלל לא בקלות. מאות יועצים מנסים להתקבל אל חבר-היועצים של הנשיא. חבר-היועצים כולל עשרה יועצים שמייעצים לנשיא. כדי להתקבל אל החבר השה צריך לעבור מבחנים רבים, ראיונות רבים וכמובן רקע מקצועי. לפני שהתחילה הקדנציה הראשונה של אנדרה, איידי היה עוזר של החוקרים הגדולים ביותר במדינה. הוא עזר להם לפענח תיקים, לאתר אנשים ולתחקר חשודים. עד אז, הוא חשב שזה מה שהוא יעשה בחיים. יהיה חוקר. יום אחד, כשהוא עבד לחוקר ויילש, בישרו לשניים שהם יחקרו את יועץ הנשיא. איידי לבש את בגדיו החגיגיים והיקרים ביותר, נעל את הנעליים היקרות ביותר והרכיב את משקפיו היוקרתיים. כשהוא הגיע אל מגדל הנשיאות, הוא לא ידע מה מחכה לו. חדרים מפוארים, תנאים מצוינים. הוא הגיע שעתיים לפני שהחקירה התחילה. הוא התיישב על ספת העור הצבעונית וחיכה. ישב וחיכה. דקות לפני החקירה, נשמעו עשרה 'בומים' חזקים מקצה המסדרון. אף אחד לא הגיע לבדוק מה קרה. בהתחלה, הוא חשב שזה בסך הכול מאתרי הבנייה שבאזור, אך אחרי דקות אחדות שאף אחד לא הגיע, הוא החליט להגיע לשם בעצמו. הוא צעד במסדרון, פנה לצדדים וצעד עד הקצה. דלת אזמרגד הייתה מוצבת שם. הוא דפק על הדלת, ואף אחד לא פתח. הוא החליט לפתוח אותה בעצמו. בתוך החדר, עשרה יועצים שכבו על הרצפה, כשלכל אחד כדור בראש. כמובן שהחקירה בוטלה. כתוצאה מכך, הנשיא בחר כשרה יועצים חדשים. מרוב שאיידי אהב את המקום, הוא החליט להתפטר ממשרד החקירות, והגיש מועמדות אל הנשיא. הוא נבחר, וכיהן במשך 4 שנים כיועץ. לאחר מכן, אנדרה נבחר בפעם הראשונה ובחר אותו ליועץ הראשי. מאז הוא מכהן בתפקיד זה.
"איידי!" אומר אנדרה.
איידי מנער את ראשו מזיכרונותיו בעבר. "כן?"
"האם פגשת את אחראי הגלישה ומערכות המידה שלך?"
"אתה מתכוון לתימהוני ללא השם?" איידי מתלוצץ.
"כן, בדיוק". "מה איתו?".
"כלום, סך הכול רציתי ליידע אותך" עונה אנדרה.
בדיוק שדברו עליו, דלת המשרד נפתחת, והתימהוני נכנס.
"שלום" הוא מחייך ואומר.
"שלום גם לך… אדוני.." עונה איידי כשהוא מבולבל מכך שאין לו שם.
"אוי.. אתה יכול לקרוא לי איך שבא לך. זה לא מפריע לי".
"אני אקרא לך התימהוני".
"מצוין". איידי לחוץ. הוא יודע שלתימהוני יש מידע שאם יגלו אותו לאנדרה, ירצחו אותו.
"הנשיא אנדרה, שמעת על המידע הסמוי של איידי?"
שואל התימהוני. התימהוני מאושר. רואים זאת על בוודאות מוחלטת על פניו. כאילו זה תענוג בשבילו לסחוט אחרים.
"ומהו המידע הזה?" שואל הנשיא. השניים מסתכלים על איידי. איידי הרגיש כאלו לבו עצר.
"למען האמת, איידי לא יודע זאת.. אחיו יודע זאת".
"על מה אתה מדבר? אחי ואני לא יודעים שום מידע סמוי! קשקוש!"
איידי קם. "אני לא מעוניין להיות בנוכחותו של התימהוני הזה!" הוא יוצא מן החדר וחוזר לעבוד בחדרו.
באותו הערב, כשהשמש שוקעת ושוב יורד גשם, איידי יוצא אל הגשר. ברקים ורעמים נשמעים בחוץ. איידי עוצר מונית.
"רחבה ו' של גשר הפלדה בבקשה". הנהג סקרן לדעת איזה בן אדם חשוב שהיה במגדל הנשיאותי נוסע במונית בשעה כזאת.
"איך קוראים לך?" שואל הנהג הסקרן.
"מה זה עניינך?" עונה לו איידי. איידי הוא לא סנוב, אך הוא בכל זאת מעדיף לא להסתכן.
הנהג ממשיך לנסוע.
"ראית את המזג האוויר הזה? ממש הפכפכי!" שוב מנסה הנהג ליצור שיחה. "כן".
לאחר נסיעה קצרה הנהג עוצר. איידי משלם ויוצא החוצה. הוא מבחין בתימהוני. הוא ניגש אליו.
"שלום לך איידי. אתה בסדר?". איידי לא סובל את חיוכו.
"כן. אז למה באתי לכאן בשעה כזו מאוחרת? מהי הצעתך, תימהוני?"
"ובכן, הרי שנינו מאמינים שלאנדרה לא מגיע להיות נשיא. הוא אכזרי והפכפכי, ממש כמי מזג האוויר עכשיו".
"מה? אתה הקשבת לשיחתי במונית?"
"לא!"
"בקיצור.. רציתי לתכנן איתך תכנית- איך להפיל את אנדרה".
"תוכנית איך להפיל את אנדרה… אני מצטער". איידי חוזר אל המונית ומגיע בחזרה אל המגדל בלילה.